סיגלית אתל לנדאו / אשת לוט | Sigalit Etel Landau / Lot’s Wife

” אשת לוט” היא תערוכה מעוצבת ומהוקצעת, אלגנטית, כמעט מתבקש לומר ייצוגית. כמו בביקור בחנויות אופנה עילית היא יוצרת  התפעלות רגעית שנמוגה עד מהרה ונשארת בשכבה החיצונית ביותר של הרגש. השאלות של  אמנות/עיצוב , נושא שהגלגולים ההיסטוריים שלו מרתקים , מקבל כאן מניפסטציה מובהקת.
שם התערוכה, כשם הגיבורה  המקראית שנענשה משום שהביטה על סדום הבוערת הוא התחלה נוחה לכתיבה על נשים, על המבט, נושאים שמעסיקים את עולם האמנות והתרבות ללא הרף אך כאן יהיה בכך, בעיקר. יצירת מצע אינטלקטואלי שניגף בפני המשקל הסגולי של האובייקטים.

“Lot’s Wife” by Sigalit Etel Landau

התערוכה מצויה  באזורים הלימינליים של אמנות/עיצוב  (בסדר זה או אחר ) בשני העשורים שחלפו היא לנדאו יוצרת במלח אובייקטים ההופכים למאובני מלח , לבנים ונוצצים . בעוד באובייקטים מוקדמים  טבולים מצופים במלח, כמו גלגלים או אהילים  (מהם הציגה סדרה מרהיבה ב 2008 ב MOMA  בניו יורק) , התחושה של עיסוק בפציעה, כאב וריפוי ששרתה על האובייקטים האלו וגם על שמלות שהציגה לאורך השנים איננה כאן.

“Her Name” “Lot’s Wife” by Sigalit Etel Landau

בעבודת הווידיאו “נעליים מגבישי מלח על האגם הקפוא בגדנסק” שהציגה ב (2011)  בביאנלה, נראה זוג נעליי עבודה מוקשות ומצופות במלח עומדות בשלג וממיסו תאותו, עד שהתבוססו בו. בהתבוננות בתהליך צפו בתודעה הסיפור של זוועות מלחמת העולם השנייה, והקומוניזם לאחריה.
שורות  נעלי המלח בתערוכה הנוכחית, מתבשמים בהיותם מרהיבים ונחשקים: עלי פלטפורמה ונעלי בלרינה , נעלי עקב וגם סטילטו, עם שמות כמו “שילה”, “קלרה” , “אנג’לין” ו”רוקסן”. אפשר, עם מעט לוליינות רעיונית, לדבר עליהן כעל מצבות, לדבר על שבריריות ונשיות אבל, מעל לכל אלו חפצים נוצצים שיראו נהדר בכל חלל ויתנו מידה של תחכום. הדבר נכון גם לכינור או הצלו, סמלים של תרבות גבוהה שקפאו ונאלמו דום. הדיבור  על מוות  ולידה מחדש, ודיבור כזה אינו יכול שלא לרחף בחדר שהאובייקטים בו עוברים הטבלה ואח”כ נמשים מים המוות , מנומס, קפוא , לא מאיים ממש. המפגש הוא עם סימנים ריקים.

Prada Marfa, Michael Elmgreen and Ingar Dragset.2005

Prada Marfa, Michael Elmgreen and Ingar Dragset.2005 (detail)

קיר הנעליים אינו דיבור  על ראוותנות אלא הוא אכן כזה –  מפגן , מוצלח, של היכולת ליצור זוהר . הנעליים המבהיקות  מבקשות נגיעה ודוחות בו בזמן , איזון מדויק של  ריחוק שיוצרת אופנה עילית . הוא מעלה על הדעת את Prada Marfa   המיצב דמוי חנות פראדה של Elmgreen and Dragset שהוקם בטקסס ב  2005. השניים בנו דגם חנות של פראדה, קיבלו מהחברה סחורה מקולקציית אותה שנה (ואישור להשתמש בלוגו ) ויצרו דיבור על מיתוג, פרסום, צרכנות. העבודה הפכה לחנות המזוהה ביותר של פראדה אף שאינה מתפקדת משום בחינה כחנות. האובייקטים שבה, נעליים ותיקים נערצים ונחשקים, פסלי אלילות עכשווית .
מעניין לחשוב על התערוכה ביחס לתערוכת  תצלומים, צנועה,   שהציגה לנדאו בפסטיבל הצילום שנסגר לאחרונה. היא הציגה שם את תצלומי הפרויקטים במלח – נעליים, שמלה. דווקא מבעד לריחוק שיצר צילום , בכליאה של רגע שהמצלמה כבר המיתה, קיננה ההתרגשות שכאן חסרה.

Alon Segev Gallery
7 HaManoa St. 
Tel-Aviv

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על  סיור עומק עם דר’ סמדר שפי בתערוכה
“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה במוזיאון תל אביב–
יום שלישי, 8 ינואר 2019, 18:30- 20:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106 

או כיתבו לכתובת:  thewindowartsite@gmail.com

“Lot’s Wife” by Sigalit Etel Landau

Sigalit Landau / Lot’s Wife

Lot’s Wife is a polished, elegant, well-designed exhibition; one can almost say highly presentable, a rare quality in contemporary Israeli art. Like a visit to a haute couture boutique, it creates a momentary excitement which quickly passes, remaining on the outermost emotional layer.
The exhibition title, referring to the Biblical figure who was punished because she looked back at Sodom, can easily be a starting point for a discussion about women and the gaze. But after everything is said and done, what we have here are beautiful objects, and giving them an intellectual reading would merely be an excuse.

“March 1st, 2016 ” Lot’s Wife” by Sigalit Etel Landau

The works lie in the liminal field of art/design (or design/art). Over the past two decades, Landau has been fossilized salt objects, glittering in white. While the early ones such as wheels or lampshades (part of the breathtaking series exhibited in New York’s MOMA in 2008), gave the sensation of engaging in wounds, pain, it is missing from this exhibition. That sensation was present in the video “Salt Crystal Shoes on a Frozen Lake, Gdansk” (2011) shown at the Venice Biennale, which brought to mind the horrors of World War II followed by the Communist regimes.
The display of shoes in the current shoes is reminiscent of Prada Marfa, the installation resembling the mock Prada shop by Elmgreen and Dragset, installed in Texas in 2005. The duo built a model of a Prada boutique and received from the company shoes from that year’s collection and permission to use the logo, thus creating a discussion of branding, advertising, and consumerism. The artwork became the shop most identified with Prada even though it does not function as a shop. The objects of desire inside it – shoes and handbags – are contemporary idols, a definition that seems to be the ambition of the objects in the current exhibition.

לפרטים על  סיור עומק עם דר’ סמדר שפי בתערוכה
“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה במוזיאון תל אביב–
יום שלישי, 8 ינואר 2019, 18:30- 20:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106 

או כיתבו לכתובת:  thewindowartsite@gmail.com

Lot’s Wife” by Sigalit Etel Landau

Posted in פיסול ומיצב | Comments Off on סיגלית אתל לנדאו / אשת לוט | Sigalit Etel Landau / Lot’s Wife

כרם נאטור | גוף בעקבות רוח| Body Following Spirit | Karam Natour

כרם נאטור מציע גאוגרפיה, מיתולוגיות וקוסמולוגיות חלופיות לאלו שנתפסות ככמעט בלבדיות בזרם המרכזי של האמנות הישראלית. הוא משתמש באיקונוגרפיה נוצרית בחופשיות של מי שעבורו היא שפת אם, לא נושא שנלמד בשיעורי תולדות אמנות או נצרות. הוא משתמש בדמויות קדושים, בסמלי שליחי ישו  כמו השור והנשר ודרך  ובוחן את מקומו של המערך הרעיוני שנוכח בכנסיות ומבנים נוצריים אחרים רבים ברחבי הארץ. דרך נושאים אלו, ובאופנים נוספים הוא דן בזהות באופן החורג  מתבניות ייצוג ערבים שהתקבעו באמנות והתרבות הישראלית.

Karam Natour Saturn
2018
Digital drawing
Diameter 1.4

בציורים דיגיטליים גדולים ועגולים,  מחווה לחלונות רוזטה כנסייתיים ואסתטיקה שמזכירה את זו של קלפי טארוט,, הוא מחבר קדושים ואובייקטים של יום יום, מתייחס לכתבי יד ולאמנות עכשווית ולא פחות מכך למקום שאותו קיבלו תפיסות מיסטיות כאופני קריאה של המציאות . בעבודות “שמש” “שבתאי” ו”ונוס”, הוא מכניס ב”שבתאי” למשל אסלה מרחפת, אזכור למזרקה (משתנה) של דושאמפ על כל מורכבות הרמיזה לקדוש ולבזוי האחוזים זה בזה .
גוף עבודות נוסף הן עבודת הווידיאו.  נאטור בונה מערך אינדקסיאלי של זהות כשבכל העבודות משפחתו וחברים משמשים כשחקנים ניצבים. לצד התייחסויות לאמנות, בעבודה בה הוא ועוד שלושה גברים הופכים למזרקות חיות ומשפריצים מים מפיהם, אזכור לעבודות של ברוס נאומן, וגם למחולVollmond  של פינה באוש, הוא מציע מבט אנתרופולוגי , ספק רציני על מנהגי מפגש וברכה ובעבודה נוספת מדבר על אונטולוגיה בווידאו “זהו כיסא” .

Karam Natour still-image from the video ‘Repeat After Me’, 2018.

העבודה המעניינת ביותר היא זו בה נאטור משרטט תמונת קוסמית שאת הכוחות בה משחקים הוא, בתפקיד השמש, ובני משפחתו בתפקיד אדמה , ירח ו”אני”, דמות כלל אנושית. הם יוצרים מערך בו כדור ארץ סובב שמש, וירח סובב כלוויין,

ודמות או אב או סב רוקד ככהן, או כבורא. כל הסצנה הקוסמולוגית הזו מתרחשת בחלל הנראה כסלון שפונה מרהיטיו, כלומר נאטור מעצים, אפילו חוגג את הפער בין ההתכוונות לבין כבלי המציאות. הפער הקומי – טרגי מאפיין את כלל עבודותיו בתערוכה והופך אותה לדיון בנושא הנרחב של ישראליות המביטה למערב, שתרבותו תרבות נוצרית, אך מתעלמת כמעט כליל מהעולם הנוצרי הפועם כאן.
בעבודה הפותחת את קבוצת  סרטי הווידיאו שכותרתם Repeat After Me, התמונה הראשונה היא של חדר מקושט באופן גנרי בבלוני הליום ליום הולדת. כתוב אמנם “מזל טוב” בעברית אך נאטור פותח ומכריז שמדובר בסרט ללא כתוביות כך שאנו, הצופים הישראלים שאינם דוברי ערבית נמצא עצמנו במבוכה מסוימת.
נאטור מציע דיון עצמאי, אינדיוידואלי מאד בזהות. אין ביצירות כאן  את העיסוק בשאלות העקירה ההיסטוריות (מעבד עבדאי ועד עסאם אבו שקרה ולאחריו רבים שהשתמשו בצבר בוורסיות שונות) וגם לא האוריינטליזם שמרחף מעל עבודות של פטמה אבו רומי, למשל או באופן אירוני בעבודות של פאהד חלבי (במיוחד בעבודה בה הוא רוקד ריקוד בטן עם כלי העבודה של פועל בנין). נאטור נוגע בשאלות מהותיות של סינתזה תרבותית ובוחן אותה .בסדרת רישומים דיגיטליים בן דמותו הערום של נאטור הוא פעם גוליבר הכבול בלילפוט ופעם עומד להצטרף למחוללים ב “ריקוד החיים של מאטיס”. נאטור בוחן שאלות של שייכות תרבותית, נרחבות ואם זאת נטועות עמוק במקום הישראלי.

אוצרת: מיה פרנקל טנא

גלריה רוזנפלד, רח’ שביל המפעל 1, בניין 6, תל אביב, מיקוד 66535

שעות פתיחה: ימים ג’-ה’, 19:00-12:00, יום ו’, 14:00-11:00; שבת, 13:00-11:00

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים  על סיורי בוטיק של אמנות עכשווית   

שלחו WhatsApp  לסמדר 0507431106    
או כתבו ל thewindowartsite@gmail.com

 

Body Following Spirit | Karam Natour

Karam Natour proposes an alternative geography, mythology, and cosmology to those perceived as nearly exclusive by the Israeli art mainstream. He freely uses Christian iconography as a mother tongue, not as studied in art history or religion lessons. Natour discusses identity outside of the box of the usual representations of Arab culture in contemporary Israeli art.

Karam Natour Installation View 2018

In large circular digital drawings, homage to cathedrals’ rose windows with an aesthetic reminiscent of Tarot cards, Natour links saints and mundane objects, referring to manuscripts and contemporary art as well as to locale. Contemporary Israeli culture seems to accept mystical readings of reality. The works titled Sun, Saturn, and Venus, are reminiscent of the aesthetics of Tarot cards. In Saturn, a hovering toilet may be read as a reference to Duchamp’s urinal in all its complexity, hinting at the sacred and scorned intertwined.

Natour’s body of video works form an index of identity, in which his family and friends are the actors and extras. Most interesting is his portrayal of himself as the Sun, with family as Earth, Moon, and the universal figure of the “I.”

In the opening work of the videos grouped under the title Repeat After Me, the first scene depicts a room decorated with generic birthday decorations. Although the helium balloons spell out “congratulations” in Hebrew, Natour begins the video by announcing that this is a film without subtitles, leaving Israeli viewers with no knowledge of Arabic clueless.

The artist proposes an independent, extremely individual discussion of identity: the works do not engage in issues of historical displacement (treated by artists from Abed Abdi through Assam Abu Shakra). Natour touches upon fundamental issues of cultural synthesis and examines it.

 

Rosenfeld Gallery, Shvil Hamifal 1, Bldg. 6, Tel Aviv, through 22.12.2018

Curator: Maya Frenkel-Tene
Open Tues.-Thurs., 12 noon-7 p.m. Fri. 11 a.m.-2 p.m. Sat. 11 a.m.-1 p.m.

 Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Boutique  Art tours
   please send a whatsapp message to 0507431106  or write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram:

http://www.instagram.com/smadarsheffi/

Karam Natour,2018

Posted in וידיאו, ציור | Comments Off on כרם נאטור | גוף בעקבות רוח| Body Following Spirit | Karam Natour

תיאסטס / מחזה מאת סנקה

תיאסטס / מחזה מאת סנקה

יוצרים: דורון תבורי, נעמי יואלי, יוסי מר-חיים, דנה יואלי ונדב ברנע

המחזה “תִיאֶסְטֶס” , טרגדיה מאת סנקה , מועלת בחלל הקטנטן ברחוב השומר בתל אביב. זו התרחשות מרתקת, תיאטרלית וחזותית מצמיתה קשה ובכל זאת לעיתים, מצחיקה.  למרות שמדובר בהצגה , נעמי יואלי ודורון תבורי,  אינם משחקים את עצמם , הרי יש לה איכויות של מיצג ובו תפקיד מהותי לאמנות ולמוסיקה . לאורך כל סיפור הזוועה על רצח בגידה, אונס , בישול ואכילה של ילדים שזורים אזכורי ישראליות ארכאית למדי, שירי נעמי שמר וכובע טמבל. אותו מנוח חמקמק משהו של תאטרון חזותי מתאים כאן ביותר, החל ממשחקי התאורה הפשוטים והאפקטיבים ועד לכך שממש לפני הסוף מוגש לקהל  בורשט , מרק סלק אדום כדם. אפשר להיזכר, בהקשר ישראלי נוסף ב”רק קצת דם לקינוח הדבש ” השורה הנהדרת של יונה וולך (מהשיר “יונתן”) .

תיאסטס
צילום: רויטל טופיול

טנטלוס ,אב קדמון של אטראוס ותיאסטס אחים תאומים, בניהם של פלופס, מלך אולימפיה והיפודאמיה, שהרגו קודם את אחיהם החורג, והובילו להתאבדות אימם, מוצא מן השאול כידי לעודד את בגידתם , הצפויה ממילא זה בזה .

תיאסטס
צילום: רויטל טופיול

                                                             השאול מסומן- מיוצג על ידי השירותים הקטנטנים שדלתם פתוחה לקהל וכל הדחת מים בהם מהדהדת בחלל . יואלי באירוניה בנעימות וענייניות בהם היא מספרת זוועות וגם משחקת את התגלמות של ישראליות קונפורמית , כזו שמתלווים לה כינויים כמו מלח הארץ או “איכותית”  ותבורי שמקריא חלק מתפקידו ויוצר ריחוק אבל גם את הקסם של מספר סיפורים,  מצוינים . את הזוועות , האכזריות , החילול של בשר אדם בכל דרך אפשרית  הם מציגים עם בובות-צלמיות קטנות

 

, בובות- צלמיות דנה יואלי
תיאסטס
צילום: רויטל טופיול

שיצרה דנה יואלי. אלו חלקים מפורקים , של דמויות אנדרוגיניות  עשויות בקלישאות של מתיקות : לחיים עגולות ועיניים תמימות . ראשים ערופים וידיים כרותות מושחלות על חוטים כמו משחק שהשתבש . ספק אצבעות כרותות , ספק עמודים קלאסיים התעקמו וגמלונים שנפלו מונחים על שולחן בו יואלי ותבורי בוחנים/מדגימים כאוס והרס . דנה יואלי ממשיכה כאן לפתח את העיסוק המתמשך שלה בפרימת האריג ממנו עשויים נורמליות , מתיקות  ובמיוחד דרך מיניאטורות. כל אלו יבואו לידי ביטוי גם בתערוכה הקרובה שלה “תפנים” שעולה, באוצרותי ,  בבית ביאליק בדצמבר הקרוב. המוסיקה והסאונד , שירי נעמי שמר , הדחת מים רעשי סירים וחריקת מדרגות יוצרים מצלול טורד שנע בין הפארודי למאיים .

יואלי נעמי ,דורון תבורי
תיאסטס
צילום: רויטל טופיול

בעבודה הבימתית הזו נעשה שימוש בטכניקה המוכרת כל כך של דיבור על ההווה, על תככיו האינסופיים (רק הכינויים משתנים ומה שהיה שקר מתקרא fake news ) ואוסף התמימים שמשמשים בשר תותחים במלחמות ריקות . האיכות היוצאת דופן היא בהעדר הפאתוס , ביובש המסוים, ובמידה רבה ביחסים , יחסי האמון עם הקהל כבן ברית למסע ולא כמי שיש להטיף או לחנוך . בצפיפות , באמצעים החשופים, כשאור אדום הוא לילה ודם ומנורה עגולה מעל שירותים מסמנת ירח המחזה של סנקה הופך
קרוב, נוכח מאד, לא רחוק משירי נעמי שמר ובורשט .

עולה ב “השומר 3 ” , רחוב השומר 3 , תל אביב

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על קבוצת סיורי בוקר הנפתחת בסוף נובמבר או לסיור עם דר’ סמדר שפי

בפסטיבל הצילום PHOTO IS:RAEL 

יום שלישי,  27 נובמבר 2018,  (ערב)

שלחו WhatsApp  לסמדר 0507431106    

או כתבו ל thewindowartsite@gmail.com

יואלי דנה
תיאסטס
צילום: רויטל טופיול

Posted in Uncategorized | Comments Off on תיאסטס / מחזה מאת סנקה

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art