החלון | The Window

הוליווד ומיתוסים אחרים היא תערוכה שמרנית  שמצהירה על המובן מעליו: הזיקה של אמנות הווידאו לקולנוע.  דומה שהיום צריך להרחיב את הדיון כך שיכלול גם את הזיקות (הוותיקות) לטלוויזיה  וקליפים  למוסיקה והחדשות יותר לחלל הוויזואלי/רעיוני שהתפתח ב YOUTUBE  ובאינסטגרם .

Pierre Bismuth
Promotional Occurrences, 2018
video, color, sound, 19:04 minutes, courtesy of the artist

הוליווד ומיתוסים אחרים  מראה בווידאו את התופעה שסינדי שירמן זיקקה באופן מבריק בסדרה  “Untitled Film Stills.” אותה החלה ב 1977. שירמן יצרה שבעים צילומי שחור לבן שנראים כאינוונטר של סטראוטיפים נשיים מסרטים הוליוודיים ואירופאים של שנות ה  50 וה 60 ( היפיפיה המפתה, אשת הקרירה, עקרת הבית , הנערה הנמלטת ) אך כולם פיקטיביים. שירמן ניסחה  הרהור נוקב על אופני ייצוג לאור התבניות התרבותיות דרכן אנחנו ממינים/ממפים את סביבתנו. המהלך הממצה, החד, שלה הוא בבחינת נעדר נוכח  ב”הוליווד ומיתוסים אחרים” .

Cindy Sherman Untitled-Film-Still-17.1978

הסרט הפותח את התערוכה, “איש איננו אי”  של יספר יוסט, הוא קטע הנראה כמבודד מתוך נרטיב של איש הרוקד בכיכר . גבר בגיל העמידה שרוקד בתנועות רחבות ומשוחררות ונצפה על ידי צעיר שמתמוגג בדמעות , סצנה שיכולה להיקרא כרגע שיא בסיפור משפחתי או סיפור אהבה של אנטי גיבור.

השלמת הסיפור  נעשית על ידי הצופים באסוציאציות  סרטים מוזיקליים “שיר אשיר בגשם” “אוליבר ” וגם “לה לה לנד” שנעשה ארבע עשרה שנה אחרי הווידיאו . יוסט פונה לצופים שבינו לבינם יש הסכם ברור של הכרת מערכת תרבותית ולכן האמנות שלו היא במובהק לקהל מסוים . מבחינה זו ,והדבר נכון לכל התערוכה ,וגם לסדרת הצילומים של שירמן שהוזכרה, זהו סוג האמנות שמושגי האוניברסליות שנחשבים לא פעם כאפיון של אמנות במידה רבה אינם ישימים לגביה.
פרנצ’קו וצולי  מציג את Marlene Redux: A True Hollywood Story!  העבודה מ 2006 אינדיוסינקרטית . היא בנויה סביב  סיפור התאבדות האמן לאחר כישלון אמנותי  וראיונות עם הסובבים אתו לאחר מותו ליצירת Rashomon , סיפור מציאות מזוויות שונות כשם סרטו של אקירה קראסוורה מ 1951  .

Francesco Vezzoli
Marlene Redux: A True Hollywood Story! 2006

בין השאר יש התייחסות ל Trailer for a Remake of Gore Vidal’s ‘Caligula,’ , עבודה  שנעשתה כטרילר לסרט לא קיים אותה הציג בביאנלה בוונציה ב 2005 וזכה מידית לאור הזרקורים בזכות צרוף עשיה מופתית ופורנוגרפיה. ב “מרלן”  יש דימויים מיניים גרפים למדי (הצבת השלט בעניין זה בתוך החלל אבסורדית, יש סיכוי גבוהה למדי שלא ירצה להיחשף לדימויים אלו יראה אותם לפני שיקרא את השילוט) . במקרה של וצולי היה מעניין להראות בהקשר הישראלי דווקא עבודות מאוחרת יותר. ב 2017 הציג בפונדסיון פראדה במילנו תערוכה מרהיבה שעסקה בטלוויזיה האיטלקית כמכוננת מיתוסים בשנות ה 70  שהצטיינו בסערות פוליטיות ותרבותיות, מרצח פאזוליני והפוליטיקאי  אלדומורו , ועד למתקפת טרור פלשתיני בשדה התעופה ברומא ומצעדים נגד הפלות  .  התערוכה בפראדה עלתה בדעתי, בהשוואה ל “הוליווד ומיתוסים אחרים”, בעיקר משום שבעוד התערוכה בתל אביב טהרנית מבחינה מדיומלית . במילנו השילוב של ציור (Boetti, de Chirico, Pistoletto, Burri)  ופיסול Carla Accardi יצר תחושה שונה לגמרי מזו של הקבץ עבודות וידיאו בלבד.
הפרויקט של   פייר ביסמוט , סרט באורך מלא בשם “? Where Is Rocky II” המוקרן במועדים מסוימים , וPromotional Occurrences, 2018 עבודת וידיאו הבנויה כקדימון לסרט   רק מחזק את הידיעה שמדובר ביוצר נפלא . ביסמוט יצר בעבר עבודות וידיאו ביקורתיות כמו    The Jungle Book Project 2002 בו סרטו של דיסני הוקרן בתשע עשרה שפות במקביל (כל דמות בשפה אחרת). ב 2004 זכה באוסקר לתסריט ( ביחד עם Charlie Kaufman   Michel Gondry) על סרט מדע בדיוני רומנטי העוסק במחיקת זיכרון .

Where Is Rocky II? “” הוא משחק מתוחכם החל מהשם שמתייחס לסרט רוקי המצליח משנות ה 70 ועד לעובדה שלא ברור לחלוטין שהעבודה שמחפשים אותה בסרט, פסל של אד רושה האמריקאי אכן נעשתה . הסיפור הוא שהעבודה , הדמייה של סלע הוצבה במדבר וגם תועדה שם ב 1979 אך כלל לא ברור אם זו אמת או בדיה . ביסמוט משתמש בשחקנים מקצועיים ולא מקצועיים , באנשי אמנות כמו גפרי דייטש ליצירת  קולאז’ של סרט אמנות ומתח, אמת בדיה שעושה שימוש מרהיב בקונוונציות שלנו על אמנים, בלשים , מסתורין וכיצד נראה סרט אמריקאי (הדרכים לעולם וישרות ארוכות ומכוניות בודדות דוהרות רחוק מזו במדבריות אין קץ.

תום פניני ,היוצר בארה”ב הוא האמן הישראלי היחיד בתערוכה . “משקולת נייר” מ 2017 היא עבודה מענינת אך ספק ל הוליווד ומיתוסים אחרים הוא המסגרת  הנכונה עבורה  משום שהקשר לקונבנציה קולנועית זו או אחרת קלוש. דמות סטראוטיפית של סופר , לבן שיער ומלא תשוקה, אותו משחק אבי פניני , אביו של האמן, מכה במקשי מכונת כתיבה  וגשם מילים גזורות , כמו מילים במיצג שירה אוטומטית של אמני דאדא  מכסות אותו אט אט עד שהוא קבור תחת הר מילים שמשמעותן השתבשה. וכמאמר הקלישאה הן יכולות להרוג (כנראה).  פניני מספר סיפור – סיוט קטן , בתיאטרליות מרירה- מתוקה.

בעבודה של פניני בא לידי ביטוי חריף העדר התכנון האקוסטי המקומם שמלווה את התערוכה כולה. העבודה לא במקומה בתערוכה אך בכל זאת היה רצוי לשמוע את מקשי מכונת הכתיבה. לחדר זולגים קולות הסרטים סביב וכך הדבר גם בעבודות אחרות. חוסר המחשבה על הסאונד משטיח אותן , מבטא יחס לווידאו כתמונה זזה

Tom Pnini Paperweight, 2017

גיבור התערוכה הבלתי מעורער הוא הזמן , וההצגה שלה במקביל ל”שעון” של כריסטיאן מרקלי רק מחדדת זאת. התערוכה כוללת סרטים שחלקם באורך כמעט מלא כמו  “מספר ארבע עשרה , הביתה” של   גווידו ון דר ורווה (קרוב לשעה) ובמצטבר מדובר בתערוכה שיש בה כמה וכמה שעות צפייה. החלל בגלריה אמנם נוח מאד לצפייה (במיוחד בשעה של מיעוט מבקרים כמו זו בה הייתי) ובכל זאת השינוי לצפייה פיזית פאסיבית, בדיוק כמו צפייה בטלוויזיה ישיבה במקום עמידה או הליכה ליד ובתוך עבודות בולטת. שאלת הנחת המוצא מעניינת: האם היא עתותיהם של  הצופים בידיהם באופן כמעט בלתי מוגבל  או שבעצם ההנחה היא שצופים רק יציצו בעבודות ואפשר להסתפק בצפייה חלקית. התערוכה הזו, כמו “השעון” מביאה להרהור על הזמן כחומר ספירלי, מתפרק ומתרכב שגם אם אין בו שליטה יש הזדמנות, נוספת לצפות להתנסות בו באינסוף מדומה.

פייר ביסמוט, אוקייה דקר, תרזה האברד / אלכסנדר בירכלר, פרנצ’קו וצולי, גווידו ון דר ורווה, יספר יוסט, תום פניני, יוליאן רוזפלדט
אוצרת: רותי דירקטור
מוזיאון תל – אביב
נעילה– 29.9.18

Hollywood and other myths

This is a conservative exhibit stating the obvious: the link between video art and cinema. It seems to me that the discourse should be expanded to include links to television and clips on YouTube and Instagram.
Hollywood and other myths shows the same phenomenon in video that Cindy Sherman refined so brilliantly in her series, “Untitled Film Stills,” which she began in 1977. Sherman created an inventory of stereotypes of women from Hollywood and European films of the 1950s and ‘60s, all fictional. Sherman’s acute, thorough process has an absent presence in the exhibition.
Francesco Vezzoli is showing his work from 2006, Marlene Redux: A True Hollywood Story!, structured around a story of the artist’s suicide after a failure, and interviews with people in his life, creating a “Rashomon”  effect.
Pierre Bismuth’s project, Where is Rocky II? is a full-length feature film screened at specific times, and Promotional Occurrences, 2018, a video work as a film trailer.
Where is Rocky II? is a sophisticated game, beginning from the title referring to the successful film franchise from the 1970s to the fact that it is entirely unclear that the work viewers are looking for, which is a sculpture by Ed Ruscha, which is a simulation of a rock installed in the desert, was indeed made in actuality.
The uncontested hero of the exhibition is Time itself. Hollywood and Other Myths creates a space to think about time as a spiral material which breaks down and re-assembles itself. Even if we cannot control it, we have additional opportunities to experience it in a simulated infinity.

Francesco Vezzoli
Marlene Redux: A True Hollywood Story! 2006

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

“בעיה”, תערוכת היחיד של יעל פרנק מקאברית, מצחיקה ונבונה , “מומנטו מורי”  גדול  שכופה על הצופים לעצור ולבחון את תפיסת הוודאות האחת בחיינו , קרי עובדת סופיותם.
למרות היותה  מוצגת בחלל הרבוע , המודרני של סדנאות האמנים  נבנה בו מהלך חזותי שמעלה על הדעת חלל רליגיוזי, כנסיה ז’אנרית  עם  אטריום (atrium), נאבה (nave ) וטרנספט /אפסיס   (transept/ apse). שלוש עבודת  מרכיבות את התערוכה ובווידאו המרכזי מככבים שלושה דגמי לסתות, מה שנראה כשינים תותבות שקיבלו חיים משלהם.פרנק עוטפת את הגלולה המרה של הכרה במוות בהומור ומציעה גם ביקורת על מסחור הפחדים ומערך הפיצוי הצרכני שנוצר בניסיון למלא את בור החרדה. בכניסה לתערוכה מוצג “עצוב”, ווידיאו שהוא הכלאה בין סרטי רוחות רפאים , קולנוע ביתי ועבודות הוידיאו  של  Paul McCarthy    האמריקאי.  עם סדינים  עליהם מודפסים צילומים של חדרי המתנה, חורים לעינים, ורגלים שמציצות  מה שנראה תחילה כמשחק תמים הופך למעיק , כש”הארוע” שלא ברור מה הוא אמור להיות  שממאן להתרחש.  חדרי ההמתנה המודפסים על הסדינים,  וחדר ההמתנה בו  נעות באי שקט הדמויות המגוחכות – מרתיעות יוצרים כאין לימבוס , מקום שאינו מקום , שהוא לעולם בין לבין.

Yael Frank “Sad” video 2018

בחלל המרכזי פרנק במיצב “שעתו האחרונה של הארון איקאה” משתמשת פרנק ב DETOLF מוצר פופולרי של  הרשת  העולמית שדרכה משוכפל טעם ומשוכפל אידיאל חיים זהה ברחבי העולם. הרשת שמשווקת עצמה כמוכרת במחירים שווים לכל כיס מבטיחה לצרכנים אפשרות לרכוש עוד ועוד, להחליף ריהוט ואביזרים , כלומר את תפאורת חייהם, כל אימת שיחפצו . בעזרת מניפולציה   של הארון היא הופכת את החפץ הסטנדרטי  לאוביקט פיסולי ובונה מערך של ארונות “כפופים” ו”שכובים ” כסצנת מוות ( האוצרת סאלי הפטל נוה עומדת על הדמיון למערך ה     Dormition האשכבה של מרים באיקונוגרפיה הנוצרית המזרחית).

Yael Frank , The last hour of an Ikea cabinet
,2018

גולת הכותרת היא שלישית הלסתות המדברות בווידיאו המוקרן באפסיס הסימבולי. השילוש (האב, הבן ורוח הקודש) מתגלגל לשינים שטון הדיבור שלהן נע בין זה של מטיף אוונגליסטי לזה של אנשים מרכלים, בין טון של פרסומות מאיימות לנרגנות ישירה. הטקסט , בו לא נאמרת המילה “מוות” הוא כולו כהצהרה על הניסיון שלנו להדחיק , להתעלם ככל הניתן, מהסוף הבלתי נמנע. הלסתות המטונימיות ניצבות על ארון DETOLF  כך שהרהיט שעבר האנשה במיצב חוזר בווידאו לתפקידו כאוביקט בלבד .

בתערוכה המוצלחת הזו פרנק ממשיכה את העיסוק שלה באבסורדים מרירים עם הומור שיש בו היבט גרוטסקי כמו בפסלי “אנדרטה לאנדרטאות”,  מ 2014 שם  אצבעות  התייחסו למושג היהודי- ישראלי  של יד כיד זיכרון וגם למערך אצבעות מ”רפסודת המדוזה” של ז’ריקו מ 1819 על סיפור הנטישה וההישרדות עליה מתייחס הציור . הגוון המסוים הזה של אבסורד מדויק שונה מהגוון של ציור גרטוסקי (כמו התערוכה שנסגרה של אלעד רוזן בגלריה רוזנפלד  או העבודות של שי יחזקאלי) ומעניין לחשוב עליו דווקא בהקשר פיסול של רוני חג’ג  או העבודות המוקדמות של חיה רוקין.

אוצרת: סאלי הפטל נוה

. סדנאות האמנים, רחוב קלישר 5, תל אביב יפו, שעות פתיחה:  ימים שלישי עד חמישי 15:00 – 19:00 בימים שישי ושבת: 11:00 – 14:00. נעלת ביום שלישי, ה-.2018 24.4

The Problem / Yael Frank

Yael Frank’s new solo exhibition is macabre, funny and intelligent, a huge memento mori forcing viewers to stop and examine the perception of our sole certainty in life: i.e., that life is finite.

Yael Frank “Sad” video 2018

Despite its installation in the modern space of the Tel Aviv Artists’ Studios, Frank has structured a visual process that brings to mind a generic church with atrium, nave and apse. Frank coats the bitter pill of mortality with humor, proposing a critique of the commercialization of fears and the resulting consumer system that attempts to fill the void. Her video “Sad” is screened at the entrance, a hybrid of ghost films, home movies, and video art by American artist Paul McCarthy.
In the center room, the installation “The Ikea cabinet’s final hours,” Frank uses the popular Detolf glass display cabinet through which good taste and the ideal of the good life is replicated through the world. She manipulates the cabinet to transform a standard object into a sculpture, building a complex of “bent over” and “lying down” cabinets as a deathbed scene. 
But the highlight of the exhibition is the trio of talking teeth in the video screened in the symbolic apse. The “trinity” has become three sets of teeth whose tone moves between that of an evangelist preacher to gossipers, between the sound of threatening advertisements to direct complaining. The text, which avoids the word “death,” acts like a declaration of the human attempt to repress and ignore life’s inevitable end.

Curator: Sally Haftel Naveh

Tel Aviv Artists’ Studios Gallery.

Kalischer 5, Tel Aviv

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com