תערוכת בוגרי תואר שני באמנויות בצלאל 2018| Bezalel MFA

תערוכת בוגרי התוכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל  היא תערוכה שכדאי לצפות בה. אחרי תערוכות התוכנית בשנים עברו, בהן גם עבודות בינוניות הבהיקו  כיהלומים באבק, מדובר בשינוי שלפחות את חלקו אפשר, אולי, לזקוף למינוי של דור גז לראש התוכנית בתחילת השנה.

Omer Sheizaf Cutscene Plaster walls, aluminium, LED strips, networking cables, window wallpaper, DMX Decoders, Plastic

Omer Sheizaf
Cutscene
Plaster walls, aluminium, LED strips,
networking cables, window wallpaper,
DMX Decoders, Plastic

במדרגות העולות מהרחוב לחלל התוכנית בקומה השנייה מוצבת העבודה cut scene  של עומר שיזף. שיזף משנה את חדר המדרגות  על ידי בנית קירות גבס שיוצרים תחושה של תעתוע – כאילו שקעו המדרגות ממפלס חדר, כאילו נכנסה פסדה של בניין זר לתוך בנין בצלאל. שם העבודה, cut scene לקוח מעולם משחקי הווידיאו  ומתאר רגע לא אינטראקטיבי המסמן סוף או מעבר (למשל מוות של דמות). שיזף  מתייחס אפוא למעבר פיזי במונחים מנטליים ויוצר, בצעד שאפתני למדי את ההקשר המהוהר לתערוכה כולה. המעשה האמנותי שלו מעוגן במסורת עכשווית, מאמנית כמו  הפולנייה מוניקה סוסנובסקה ועד מייק נלסן הבריטי.

Adi Dahan Queen's Gambit Declined

Adi Dahan
Queen’s Gambit Declined

כמו בעבודה של שיזף,  המשותף לעבודות הבולטות היא התחושה שמאחוריהן מחקר והתבוננות שאינה קונפורמית, כאשר הצופים נתפסים כשותפים (ולא מושא לחינוך או, גרוע יותר, צרכני פרסומות).  במיצב Queen’s Gambit Declined עדי דהן מדברת על אכזריות אלגנטית, משחקית, מרוחקת, ולצופים נותר שדה נרחב ליצור חיבורים להווה. שם העבודה הוא שם פתיחה הנחשבת לקלאסית במשחק שח, בו הצד הלבן מוכן להקריב חייל כידי להגיע לעמדה אסטרטגית טובה מול הצד השחור, ונדחה . דהן יצרה מערך עבודות ששתיים עשויות בנגרות יפה: סידרת חותמות הנראות כחיילי משחק שח,  אך אלו יכולים להטביע על דף סידרת תנועות ידיים u תנועות של זקפה, ומשחק בו חייל שח ז’אנרי נופל ברעש רב דרך קוביות שתנועתן מזכירה גיליוטינה. את התמונה משלימה מזרקה בה ספר, שעל שדרתו מוטבע שם המיצב באותיות זהב, סופג ומטפטף רום לתוך אקווריום קטן. דהן הצליחה להנכיח איזו תחושה סדיסטית, דקה כמי שמגרדה בציפורן את הציפוי הדק של תרבות.
עבודות סאונד נדירות למדי בשדה הישראלי ולא מפתיע שאת היחידה בתערוכה,  Seasick on Dry Land ,  יצרה אוליביה הילד, סטודנטית מחו”ל. הילד ניקתה חלל מכל הפרעה והציבה רמקולים מהם מוכרזים שמות חלקי החלל: ריצפה, קירות, חלונות, שלט יציאה. רשימת המצאי הזו מהדהדת שוב ושוב, קושרת את הצופים למקום, מעמתת עם ריק, עם החשש שלנו מריק . זו, כמו העבודה של שיזף היא מהעבודות שיישארו איתי אחרי התערוכה.
עוד עבודות בולטות הן עבודת הווידיאו של חביב קפצון העוסקת במזון בהיבטים היסטוריים (מקולוניאליזם ועד שואה), נפשיים אסתטיים ומגדריים ו  DOMESTHETIC  סידרה של שלושה ציורים מצוינים של ילנה רוטנברג ,שהם, בדרכם, נועזים. אלו עבודות גדולות (כמעט ארבעה מטרים ברוחב) עשויות בטכניקה של airbrush המתארות שכונת מגורים בפתח תקווה, על בתי הקומות הסטנדרטים והירק המנחם ומאצילות על הנוף שבדרך כלל לא זוכה להתבוננות הילה רכה, ברכה של יום חול.

Elena Rotenberg DOMESTHETIC

Elena Rotenberg
DOMESTHETIC

***

חבל שהתוויות של מרבית העבודות בתערוכה חסרות פרטים ושמות העבודות (בשיחות התברר שלרובן יש שמות) ושרק למיעוט מבוטל יש טקסטים. ההערה הזו אינה נוקדנית – בעוד שנכון בעיני לתת חסד מסוים לתערוכת בוגרים ,לרבות תואר שני,  ולכן ההתייחסות כאן היא רק לעבודות הבולטות לטובה, הרי מבחינת המוסדות זוהי הזדמנות של המוסדות לקבוע סטנדרטים ועמדות מסוימות. מספר תערוכות מהעת האחרונה שהתהדרו בחוסר נגישות לקהל, שלא חיפתה על חולשה אמנותית או אוצרותית, מגבירה את החשיבות של הנושא.

25.5-09.6.2018, בסלמה 60 ובאבולעפיה 6, תל אביב

The graduates’ exhibition of the Bezalel MFA  program 2018

The graduates’ exhibition of the Bezalel Master in Fine Arts program is worth a visit, reflecting a change for which credit is due (at least partially) to Dor Guez’s appointment as head of the program effective at the beginning of the academic year.

Omer Sheizaf Cutscene Plaster walls, aluminium, LED strips, networking cables, window wallpaper, DMX Decoders, Plastic

Omer Sheizaf
Cutscene
Plaster walls, aluminium, LED strips,
networking cables, window wallpaper,
DMX Decoders, Plastic

Omer Sheizaf installed his work Cut Scene on the stairs ascending to the program space on the second floor. He transformed the stairwell by building plasterboard walls to create an illusion of the stairs having sunk below the floor level, as if the façade of a strange building was inserted into the Bezalel building. The piece is anchored in contemporary practice, such as Monika Sosnowska (Poland) and Mike Nelson (UK).
The outstanding works share a research-based, non-conformist observation, treating viewers as partners (and not as subjects for education, or worse, as advertisement consumers). In her installation Queen’s Gambit Declined, Adi Dahan speaks about elegant cruelty, playful yet distanced, allowing viewers to create connections to the present.

Adi Dahan Queen's Gambit Declined

Adi Dahan
Queen’s Gambit Declined

The title is a classical chess move. A book with the title embossed in gold on its spine stands in a fountain, absorbing rum and dripping it into a small aquarium. Dahan succeeded in reflecting a sensation of sadism.
Seasick on Dry Land, a sound installation by Olivia Hild, is fascinating. Hild cleared the space of any disturbances, and placed loudspeakers declaiming the components of the space: floor, walls, exit sign. The echoing and re-echoing listing of the elements present in the space links viewers to the place and brings the viewer face to face with our horror vacui. This is one of the works that will remain with me long after the exhibition.
Other outstanding works are Haviv Kaptzon’s video engaged in food’s historical aspects (from colonialism to the Shoah) and emotional, aesthetic, and gender aspects; and Elena Rotenberg’s Domesthetic, a series of three excellent paintings.

Seasick on Dry Land, a sound installation by Olivia Hild

Seasick on Dry Land, a sound installation by Olivia Hild

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

 

Posted in Uncategorized | Comments Off on תערוכת בוגרי תואר שני באמנויות בצלאל 2018| Bezalel MFA

2018 בום למציאות: ז’אן מישל בסקיאט | קוסמה – אינסוף – דוק אביב

קוסמה – אינסוף, ו בום למציאות: ז’אן מישל בסקיאט  מוקרנים בימים אלו במסגרת פסטיבל דוק אביב ומציעים זוויות התבוננות מרתקות על פרקים מתולדות האמנות במחצית השנייה של המאה הקודמת, כלומר תקופה שנדמה  שתולדותיה המתועדים כל כך  מוכרים היטב. שניהם מרתקים אבל בום למציאות: ז’אן מישל בסקיאט  הוא זה שגם מעבר לתוכן מעניין כפורמט .

Jean-Michel Basquiat

Jean-Michel Basquiat

 

בום למציאות: ז’אן מישל בסקיאט
במאית Sara Driver
 ארצות הברית 2017, 78 דקות, אנגלית

 הסרט המצוין  מרתק מהדקה הראשונה. דרייבר הבמאית התרחקה מנוסחת הביוגרפיה של סרטי אמנות לטובת התמקדות בשנים 1976 – 1980 בתמונת הסביבה בה צמח בסקיאט לאמן מוכר.  בסקיאט היה בן 16 ב 1976 ואין בסרט זכר לרקע הלמד  ספר פרטי בדגש אמנויות. הקרירה המטאורית הבינלאומית שלו מוזכרת רק בסוף הסרט המסתיים קצת אחרי המפגש של בסקיאט עם אנדי וורהול. ההתמקדות הזו הופכת אותו לצלול, מושחז ושונה מתבניות .סרטי אמנות שגורות 
עבור הצופים בסרט כמו עבור האנשים שהכיר במה שהיו אז השכונות, מוכות העוני והפשע של ניו יורק בסקיאט מבליח לתוך הסצנה משום מקום, עובר מדייר רחוב לשותף בדירות עלובות, צורך סמים ופועל באמביציה וביטחון בסצנות  גרפיטי, מוסיקה ואופנה. היצירה שלו כמוסיקאי וההופעות במועדונים, כתיבת השירה ועיצוב האופנה ואפילו ריהוט יוצרים תמונה עגולה של אמן רב תחומי .   לא פחות מסיפורו של בסקיאט זהו סיפורה של ניו יורק שלאורך חלקים רבים  נראית כמו  איי חורבות המזכירים את הצילומים המחרידים של שכונת סג’עייה אחרי צוק איתן. הסרט מראה סצנה מעורבת גזעית של עוני, ניכור סמים ואין סוף יצירתיות ועולות בו שאלות על התנהלות אורבנית והאינטרסים הכלכליים של ברוני סמים . הסרט מעניק לאמנות של בסקיאט קונטקסט ונפח שמרבד את הקריאה של העבודות המאוחרות שלו שנעשו כשהיה לחלק ממערך מוקדי כוח וכסף מגלריה גוגוזיאן  ועד ארמאני ודיויד בואי.

 || ד’ | 23/5 | 22:00 | סינ’ 3

 קוסמה – אינסוף
במא: Heather Lenz
ארצות הברית 2018, 80 דקות, אנגלית

         סרט שמרני המגולל סיפור מדהים . הוא בנוי כרונולוגית מילדות (אומללה) לבגרות (קשה)  ועד לגיל השלישי בו קוסמה  בנתה את חייה  כמאושפזת מרצון בבית חולים למאותגרים נפשית במקביל לניהול קרירה בינלאומית משגשגת, פרדוקס אבסורדי שפועל היטב.
החלק המעניין ביותר בסרט הן שנותיה בארה”ב החל מהגעתה ב 1958, כמהגרת כמעט חסרת כל אך מלאת אמביציה מיפן ועד לעזיבתה בשנות ה 70 . מהקשרים עם ג’ורג’יה אוקיף וג’וזף קורנל, ההצלחה בארה”ב ואירופה וגם סקסיזם והגזענות הבוטה של עולם האמנות האמריקאי האוהב לחשוב על עצמו כליברלי. הסרט מתמקד בסיפור שלה אבל מציע מסגרת למחשבה מחדש על שורת דמויות מיוקו אונו ועד לואיז בורזואה ועד להגדרות שלנו של מיצג . קוסמה שלבשה לבוש יפני מסורתי מלא לפתיחות בניו יורק טשטשה גבולות ברוח של בויס לא פחות מאשר רוח “ההפיניגס”  של אלן קאפרו .

Yayoi Kusama

Yayoi Kusama

כיום קוסמה  היא כוכבת העל של האמנות הבינלאומית. ההצעה שלה היא הרבה יותר מאשר נקודות  בצעים זוהרים, צורות של דלעת והפרסונה הציבורית שלה , על הפאה האדומה התמידית שהיא חובשת – קוסמה מציעה העדפה מוחלטת של העולם הפנימי, עם נרצה הרוחני, על העיסוק במטריאלי. מאז 1993 כשהציגה בביאנלה בוונציה ביתן בלתי נשכח של מראות  ונקודות היא הולכת מחיל אל חיל : בשני העשורים שחלפו היא הציגה בכל תחנת אמנות בינלאומית חשובה לרבות מיצב חוץ בסנטרל פארק כחלק מהביאנלה בוויטני  ב 2004 ורטרוספקטיבית ענק שהתחילה ב 2017 בהירשהורן בוושינגטון וממשיכה במוזאונים מרכזיים בעולם , ובין לבין גם  שיתפה פעולה עם לואי ווטון,  תחנה כמעט הכרחית לאמנית שעבודותיה נמכרות במחירים היקרים ביותר לאמנית חיה.

  || ד’ | 23/5 | 10:00 | סינ’ 3 || ו’ | 25/5 | 14:00 | סינ’ 2 || ו’ | 25/5 | 20:30 | סינ’ 3 || שבת | 26/5 | 10:00 | מוזיאון: אסיא

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
 סיורי אמנות הקרוב לבית ניסים כחלון בהרצליה ב 25 למאי לפרטים כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Posted in Uncategorized | Comments Off on 2018 בום למציאות: ז’אן מישל בסקיאט | קוסמה – אינסוף – דוק אביב

מחשבות אחדות על עפיה זכריה ומוד לואיס | Some thoughts on Afia Zecharia and Maude Lewis

הייתי משוטטת בין הקירות
הייתי עושה בם צורות –
שיהיו לי שמיים (אתי אנקרי)

עפיה זכריה אינה שם מוכר בתולדות האמנות הישראלית. למרות שהיא אישה, מזרחית, ויצירתה ידועה לחוקרות אמנות היא דמות נשכחת. האופוס מאגנוס שלה הוא דירת שיכון בשלומי, מצוירת מהמסד עד הטפחות ובה אובייקטים (בעיקר בובות ופסלוני חרסינה) שבחלקם התערבה ומאחרים  יצרה מייצבים.

Afia Zecharia, The painted house in Shlomi

Afia Zecharia, The painted house in Shlomi

היא יצרה בדגמים חוזרים , אבסטרקציות של דימויים פיגורטיביים אותם צמצמה לקווים נוקבים.  אפילו ראיון טלוויזיה בערוץ 2 ב 1996, שנים בהם הייתה זו עדיין מדורת השבט, ומספר כתבות לא יצרו עבורה מקום . על ביתה – יצירתה בשלומי מורה שלט חום כשל אתרי טבע ומורשת ועליו כתוב “הבית המצויר”,

Afia Zecharia, The painted house in Shlomi (extrior)

Afia Zecharia, The painted house in Shlomi (extrior)

ללא ציון שמה.  מעט הפוקדים אותו מגיעים בדרך כלל לראות אקזוטיקה ולא עבודת אמנות פואטית שצפונה בה סערה והיא פתח מתבקש לדיון על מגדר, התקה תרבותית , פוליטיקת הזהויות הישראלית ושלל נגזרות האפליה וההדרה של מדיניות פיזור האוכלוסייה הישראלית שהציפו את התודעה בזכות הסדרה “סאלח כאן זה ארץ ישראל” והתערוכה המעולה “אריה שרון: אדריכל המדינה” המוצגת כעת בביתן הלנה רובינשטיין .

Aviva Uri

Aviva Uri

download

Afia Zecharia

זכריה צרכה לקבל מקום רב הרבה יותר בזיכרון התרבותי שלנו ולא רק בהקשר המזרחי המתבקש . הזיקה בין עיצוב החזות שלה לבין עיצוב החזות של אביבה אורי למשל מרתק.

Maud Lewis Painted House

Maud Lewis Painted House

הורד

The film “Maudie” (2016)

מעניין לחשוב על זכריה בימים בהם מוקרן הסרט מודי Maudie בכיכובם של סאלי הוקינס  אית׳ן הוק, בקולנוע במוזיאון תל אביב (ובמקומות נוספים). מוד לואיס  1903-1970 הייתה    אמנית שיצרה בנובה סקוטיה בקנדה, אזור שלא הצטיין  בתחילת המאה הקודמת בחיי אמנות ערים. בתחילת דרכה ציירה כרטסי חג המולד ובהמשך ציירה ציורים קטנים היא סבלה מארטריטיס שהלכה והחמירה  ויצירתה הגדולה הוא בית מגוריה הקטנטן שגודלו כגודל חדר ממוצע (4.1 x 3.8 מ”ר) המוצב היום בשלמותו במוזאון Art Gallery of Nova Scotia (במבנה שלה ב Halifax). הבית הועבר לשם ביוזמת אזרחים שפעלו להצלתו אחרי שהוזנח לאחר מות בן זוגה של לואיס ב 1979.

Maud Lewis, Painted House

Maud Lewis, Painted House

לואיס התחבבה על קהלים גדולים עם הציורים הצבעוניים, השמחים- תמימים במבט ראשון והיא נמנית על אותה רשימה של אמנים נאיביים אהובים כמו  Grandma Moses. המחשבה עליה בהקשרים של מגדר וכמאותגרת פיזית מאירה בהם צדדים נוספים. מעניין לחשוב עליה , ועל זכריה בהקשר של נשים המציירות בתים , מגדירות טריטוריה , מפקיעות אותה ממציאות שסביבן.

                                                                                                      ***

ביתו של ניסים כחלון בסידני עלי בהרצליה מהווה דוגמא שונה לתופעה של בתים כיצירה .
סיור לבית,בהדרכת דר’ סמדר שפי  יערך ב 25 למאי 2018 .

Some thoughts on Afia Zecharia and Maude Lewis

Afia Zecharia is not a well-known name in the history of Israeli art. Despite being a Mizrahi woman whose oeuvre is known to art scholars, she is a forgotten figure. Her magnum opus is a railroad flat in a social housing block in Shlomi which she painted from floor to ceiling, and a collection of objects; she intervened in some and made installations of others. Her painted patterns are repetitive, abstractions of figurative images she reduced to schematics forming bold statements.

Afia Zecharia, in her painted home in Shlomi

Afia Zecharia, in her painted home in Shlomi

Not even her televised interview in 1996 on Israel’s Channel 2 and several features in the print media did not create a place for her. Her home is indicated by a brown sign used for historic and nature sites, but the few visitors who come usually expect to see something exotic, not a poetic work of art embodying a tempest leading to a discussion of gender, cultural displacement, Israeli identity politics, reflecting the multiple results of the discrimination of exclusion caused by the policy of distributing the population of the new arrivals to Israel in the early years of the state.

Maud Lewis in the entrance to her painted home

Maud Lewis in the entrance to her painted home

It is interesting to think about Zecharia now that the film Maudie is being screened in movie theatres (starring Sally Hawkins and Ethan Hawke), and in the Tel Aviv Museum of Art. Maude Lewis (1903-1970) was an artist living in Nova Scotia, Canada. At first she painted Christmas cards, then small pictures. She suffered from chronic arthritis, but her major work is her small house (4.1 x 3.8 meters) moved in its entirety into the Art Gallery of Nova Scotia in Halifax, through a civic effort who wished to preserve the house which had fallen into a state of neglect after Lewis’s husband died in 1979.

Afia Zecharia, The painted house in Shlomi

Afia Zecharia, The painted house in Shlomi

Maude Lewis is beloved by large audiences for her joyously colorful paintings, which at first glance seem naïve. Thinking about her in context of gender and as a physically challenged individual illuminates additional aspects of the works. Interesting that both Maude Lewis and Afia Zecharia painted their homes and defined a territory, removing each one from the reality surrounding her.

 

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
 סיורי אמנות הקרוב לבית ניסים כחלון בהרצליה ב 25 למאי לפרטים כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Posted in Uncategorized | Comments Off on מחשבות אחדות על עפיה זכריה ומוד לואיס | Some thoughts on Afia Zecharia and Maude Lewis

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art