התערוכה הבינלאומית בביאנלה ה 56 בוונציה All the World’s Futures מרתקת וקשה. הכותרת אמנם אופטימית – אך במהלך ההתבוננות בתערוכה הבינלאומית מתגברת הרגשה של מועקה.זו תערוכה פוליטית עם אג’נדה ברורה ומעט מאד תקווה. טבע האדם כפי הוא מצטייר בה רחוק להיות נלבב. היו שחשו שהתערוכה דידקטית ובצדק מסוים, אך בעיקר עולה ממנה תחושה של דחיפות, צורך להשמיע עד כמה חמור המצב בו העולם שרוי. הבעיות שאוקי אנווזר,אוצר התערוכה ואוצר העל של הביאנלה כולה, מתייחס אליהן מוכרות לכל מי שעוקב אחר תקשורת – הגירה, עקירה,גזענות,עוני, אלימות, ניצול, פערים מעמדיים ונגזרותיהם. הוא פורש את אלו בתערוכה בעבודות מהעבר ובעבודות חדשות .
Fabio Mauri, The Western Wall or the Wailing Wall (1993)
באולם הכניסה לתערוכה בגרדיני ניצב קיר המזוודות הענק של Fabio Mauri, The Western Wall or the Wailing Wall (1993). האסוציאציה לשואה , ששמו מחזק, עולה מעליה לצד המחשבה על פליטים ונדידה בכלל. בתערוכה שעוסקת בגזענות עולה גם המחשבה על כך שוונציה , המופלאה, היא העיר הראשונה בה הוקם בתחילת המאה ה 16 גטו יהודי. בחדר ליד מוצג ווידיאו כמעט בלי אפשרי לצפיה של Christian Boltanski,, Vomiting blood מ 1969. גבר נשען על קיר ומקיא דם בחדר שהולך ונהיה מוצף בדם הוא דימוי ישיר של כליה ואומללות ואיכות הסרט הגרעינית רק מוסיפה להרגשתה העליבות. בסמיכות מוצג Naeem Mohaiemen ווידיאו של בשם Last Man in Dhaka Central שנעשה ב 2015 והוא חלק שלישי בטרילוגיה של האמן הבנגלדשי העוסקת בגורל המהפכנים שפעלו בשנו ה 70 של המאה הקודמת .
Live reading of the four volumes of Marx’s Das Kapital
העירוב של עבודות ישנות וחדשות הוא חלק ממהלכים אוצרותיים בהם אנווזר ממשיך את מה שהחל להסתמן כמגמה בשתי הביאנלות הקודמות : בס קוריגר (( Bice Curiger בביאנלה של 2011 תלתה עבודות של טינטורטו באולם הכניסה של התצוגה הבינלאומית בג’רדיני; מסימליאנו ג’וני Massimiliano Gioni בביאנלה של 2013 קרא לתערוכה הבינלאומית “הארמון האינציקלופדי” The Encyclopedic Palace כשם העבודה של מרינו אוראטי Marino Auriti האיטלקי אמריקאי, מ 1955, אותה הציג בכניסה לארסלנה.
מהלך אמנותי מרכזי ומהותי הוא הבניה של הארנה THE ARENA, אודיטוריום אדום שתכנן האדריכל הבריטי – גנאי David Adjaye. באודיטוריום בליבו של הביתן המרכזי בג’רדיני מוצגת באופן מתמשך , לאורך כל חודשי הביאנלה תוכנית של מופעים והקראות שאצר האמן הבריטי ממוצא קאריבי איזק ג’וליאן Isaac Julien. בעוד שכבר שנים יש תוכניות של מיצגים ומופעים לצד תערוכות הרי שבעבר הם היו תוספת שצופים יכלו לבחור אם ללכת במיוחד לראותם. את הארנה איאפשר להחמיץ : חייבים לעבור דרכה להגיע בין העולמות ואת המתרחש בה שומעים בחדרים הסמוכים. פיזית ורעיונית היא עומדת בלב התערוכה .העבודה המרכזית, אותה יצר ג’וליאן היא הקראה של כל “הקפיטל ” Das Kapital של קרל מרקס שראה אור ב 1867. בין ההקראות יש תוכנית מרתקת של מופעים העוסקים בנושאים חברתיים , לעיתי בפריזמה היסטורית כמו מיצג של Jeremy Deller המבוסס על חומר ארכיבי בנושא חיי פרולטריון באנגליה בתקופת המהפכה התעשייתית. שלוש בלדות על חיי הפועלים הושרו באופן מוצלח וקורע לב על ידי האמנית Jennifer Reid .
Gulf Labor Coalition working conditions of migrant laborers in Abu Dhabi
התייחסות לניצול, לעבדות מודרנית חזרה במספר רב של עבודות – לרבות התייחסות לתנאי העבודה של הבנאים הבונים את המוזיאונים החדשים באמירויות על ידי GULF LABOR a transnational coalition of international artists
אנווזר , האוצר השחור הראשון של הביאנלה (אחרי שהיה האוצר השחור הראשון של הדוקומנטה וכן גם בעוד מספר תפקידים בקריירה המרשימה שלו) מכליל בתערוכה יותר אמנים שחורים (ומחלקים אחרים של העולם שהם מחוץ למרכזים המסורתיים) ממה שהיו אי פעם. מבין 136 האמנים בתערוכה הבינלאומית כשני שליש מוצגים לראשונה ומתוכם רבים אינם לבנים. התבוננות על ההעדפה כאפליה מתקנת מפשטת דברים יתר על המידה: בין האמנים השחורים חלק גדול הם אמנים שהתחנכו ופועלים ,כמו אנווזר עצמו, במרכזים המסורתיים וביניהם אמנים מוערכים מאד, כך אייזק ג’וליאן או סטיב מקווין הבריטים.
Steve McQueen “Ashes“ 2014 ( Super 8 film)
במבט היסטורי חשוב לזכור את עומק האפליה נגד אמנים שחורים. עוד ב 1989 נחשבה התערוכה
1. Magiciens de la Terre – קוסמי האדמה, שנערכה במרכז פומפידו בפריז לפורצת דרך אלא שעבודות אמנות של אמנים אפריקאים הוצגו בתוויות עם שמותיהם בעוד שעד אז היה נדיר למצוא אמנות אפריקאית שלא הוצגה תחת הכותרת של אמנות “שיבטית”,”עממית” או “פולחנית”.
2. בעולם בו מדברים יותר ויותר על חוסר צדק חלוקתי ( ה 99% מול האחוז האחד) ובתוך עולם אמנות שהוא חלק מובהק ממערך הקפיטליסטי אנווזר מציע לפחות לחשוב על אלטרנטיבות. אין ספק שמתלוות לכך שלל בעיות אתיות .כך למשל אייזק גוליאן, שכאמור יזם את קריאת הקפיטל הציג בימי הפתיחה בוונציה גם ווידיאו שעשה עם ועבור חברת Rolls-Royce (ויוצג שוב ב Art Basel) .למרות זאת חשוב שהדברים נאמרים. אולי מעבר לקתרזיס , מעבר לכיבוס מצפון לקהל השבע בדרך כלל שפוקד ביאנלות לאמנות, מחוזקות כאן התחלות של שינוים שכבר קיימים בתפיסות גזעיות ומעמדיות .
לקבעת פגישת הדרכה פרטית לפני נסיעה לנוסעים וקבוצות עצמאיות שמתכננים לבקר בונציה על הביאנלה ותערוכות המוצגות במקביל כיתבו thewindowartsite@gmail.com
י
