החלון | The Window

בג’רדיני, הלב ההיסטורי של הביאנאלה בוונציה נפתחו אתמול ארבעת ימי הקדם תערוכה המיועדים לקהל מקצועי.
בחלק זה של התערוכה,שמסודר על פי מפתח לאומי, השאלה הכמעט ראשונה של ישראלים היא אודות הביתן הישראלי . “ארכיאולוגיה של הווה”, הפרויקט של ציבי גבע לביתן הישראלי באצירתה של הדס מאור מנסח מחשבה על מודרניזם, על מזרח ומערב, על מקומיות ואולי על הגירה.עם חומרים מחוספסים כמו הצמיגים המצפים אותו הוא מחוספס אבל מעבר לכל נוגה.
רמיזות פוליטיות פרומות –פתוחות נאמרות בשקט: מאחורי סורג גדוש חפצים שנראה כאילו הוצאו עליו כל החפצים שלא סיימו הדירים להתלבט עם לזרוק או לשמור יש גם את השלט WONDERLAND , שלט לארץ שאבדה.השימוש בצמיגים מורכב גם הוא : הם יוצרים סבכה האופיינית לאדריכלות אסלאמית אך יכלו לשמש בהפגנות והם אזוקים זה לזה באזיקונים שחורים ארוכים , אובייקט שנכנס לחיים האזרחיים בישראל אחרי ששימש בצבא כציוד של חיילים הפועלים בשטחים הכבושים.
בפסטיבל המוחצן של הביאנאלה הביתן הישראלי מתכנס ושקט ומהורהר. שיר של יואל הופמן , אחד השירים המופיע בקטלוג , והוא משובץ בשירים אחדים מביע זאת יפה .

אַתְּ בְּוַדַּאי שׁוֹאֶלתֶ למָָּה הַסִּיד נוֹשֵׁר מִן
התַּקִרְָה.
הַהֶסְבֵּר דּוֹלוֹרֶס הוּא הֶסְבֵּר פְּנִימִי. צָעֲרָהּ.
כְּאֵבָהּ. תִּקְווֹתֶיהָ. אִי הַיְכֹלתֶ לאֱֶצֹר אֶת
הַשְּׁכָבוֹת בְּתוֹכָהּ. הַזּמְָן. כְּפִילוּת הַזּמְָן.
דְּבָרִים שֶׁנּתְִמַעֲטוּ. צְרִיבַת הָאוֹר. הַהֲליִכָה
הַזֹּאת למְַטָּה. וּבְעִיקָּר הַצֹּרֶךְ למְַלּאֵ אֶת
הָאֲוִיר זקִּוּקֵי אָבָק לבְָנִים.

אפשר לחשוב על ציפוי הצמיגים של חוץ הביתן כבניית ממברנה, או קרום דיפוזי בו יש מעבר חלקי של חומרים אך היא מוגנת. הדס מאור , בעבודת אוצרות מדויקת ואינטליגנטית צרפה את מרכיבי העבודה המרכזים של גבע, סדרות הפרחים, הסורגים, התריסים, האובייקטים למערכת שמתבוננת בישראליות אך מצליחה לדבר על רסיסי חלומות של מודרניזם הנוגעים לחלקים נרחבים בעולם.

***

התופעה המעניינת בביתנים הלאומים היא תזוזה שמתבקש לחשוב עליה בהקשר ההיסטורי: הביתנים של צרפת, אנגליה וגרמניה , שלוש המעצמות האירופאיות הגדולות של העבר , מאכזבים ביותר, , הביתן הצרפתי של Céleste Boursier-Mougenot בו עצים תלושים ופס קול המושמע משורשיהם שיכל להתאים לשדרת הביתנים המעוצבים היטב וריקים מבחינת תוכן באקספו במילאנו (כמוהו גם הביתן האוסטרי) ; בביתן הבריטי העבודות של שרה לוקאס שחשבה שצריך להרגיז בורגנות לא קיימת עם אסופת איברי מין שיותר מי שהיא פורנוגראפית היא מגוחכת ובגרמני מדברים חמישי אמנים על הגירה , אוריינטליזם,עליית האיסלם באופן שמנכיח בעיה אך אומר מעט מאד .
הביתנים המעניינים ביותר הם הביתן האוסטרלי , הספרדי הפולני והרוסי

Fiona Hall, Ulmus glabra; Scotch elm, from the series When My Boat Comes In 2002, gouache on banknotes, 25.3 x 16.7 cm, courtesy of the artist and Roslyn Oxley9 Gallery, Sydney
Image credit: Clayton Glen

אוסטרליה חנכה ביתן גדול וחדש בתערוכה הנהדרת Fiona Hall: Wrong Way Time. הול עוסקת בשאלות פוליטיות, כלכליות וסביבתיות דרך מאות עצמים במגוון טכניקות . היא מתייחסת לשאלות אוסטריות פנימיות של גזענות לאבורג’נים דרך סגנון עבודה ואמירות מפורשות וגם לגדר ההפרדה הישראלית. היא עושה עבודות משטרות כסף באופן ששואל על ערכם (ומתקשר לווידיאו נהדר שהוצג בביתן היווני לפני שנתיים) . זו תערוכה מקסימה ומעיקה ומעוררת מחשבה.
הביתן הספרדי עוסק בדמותו של דאלי, בתקשורת במגדר, רב תרבותיות במה שאפשר לחשוב עליו כמקומות בהם החיים עולים על כל סוריאליזם. הוא מרתק ומשעשע מודע לעצמו ושופע אנושיות ודרמטיות כמו הסרטים הטובים ביותר של אלמדובר.
בביתן הפולני את Halka/Haiti, פרוייקט של C.T. Jasper, Joanna Malinowska, שני אמנים שפעלו בהשראת סרטו של וורנר הרצוג הגרמני Fitzcarraldo 1982 המספר על ניסיון להקים אופרה בג’ונגל בברזיל .

הם בחרו לפעול בהאיטי בכפר בו התרחשה במאה ה 19 דרמה מדהימה: חיילים פולנים נשלחו על ידי נפוליון לדכא מרד עבדים אך הפכו סופו של דבר בעלי ברית של אותם עבדים ונטמעו לאורך השנים באוכלוסיה המקומית. בכפר זה הועלתה השנה על ידי להקת אופרה פולנית האופרה ” Halka” שנחשבת לאופרה פולנית לאומית. האירוע צולם בפעם אחת ומוקרן על שלושה מסכים . מעבר ליופי הדיון בפוסט קולוניאליזם שהעבודה יוצרת מרתק.
הביתן הרוסי הוא דיון באבנגרד הרוסי של שנות ה 80 ועשוי היטב – דיון בו בהזדמנות קרובה.

TO BE CONTINUED

POLAND
Halka/Haiti. 18°48’05”N 72°23’01”W
C.T. Jasper, Joanna Malinowska

לקביעת פגישת הדרכה פרטית לפני נסיעה לנוסעים וקבוצות עצמאיות שמתכננים לבקר בונציה על הביאנלה ותערוכות המוצגות במקביל כיתבו thewindowartsite@gmail.com

התערוכה Arts & Foods Rituals since 1851 שאצר ג’רמנו צלנט (Germano Celant) היא תערוכה משובחת, מהטובות שראיתי בשנים האחרונות. היא מהווה חלק מאקספו 2015 שכותרתו Feeding the Planet: Energy for Life  tl אך מוצגת במרכז מילאנו, בבניין הטריאנלה, ולא בגני התערוכה של מילאנו שם מוצג האקספו.

מהשדרה המרכזית באקספו 2015

צלנט מציג תמונה רחבה ועמוקה על מזון ואמנות כשהוא מתייחס לכל הספקטרום ציורי מזון ועד פיסול מזון, סרטים, וידיאו וצילום העוסקים בנושא במישרין או בעקיפין ,עיצוב כלי הגשה ,מטבח והכנת מזון, בתי קפה ותרבות הפיקניק, חדרי אוכל ביתיים ומכלי מזון בזמן לחימה,וגם לטקסטילים שעליהם מצויר מזון וארונות אחסון , כלי פולחן שקשורים למזון ועוד.

James Ensor, 1882

שם התערוכה מכניס את המזון להקשר של דתי רוחני המאיר אמיכלול הטיפול בו כטקס, אולי השכיח ביותר.  צלנט משתמש בנושא לפרספקטיבה על כלכלה וחברה , שינוי חברתי , אוטופיות ודיסטופיות בתרבות המערבית . מבחינה זו התערוכה אנכרוניסטית באופן מסוים: מובלעת בה ההנחה שהמערב הוא העולם וההיסטוריה, זו שמאז התערוכה העולמית הראשונה שנפתחה באחד במאי באנגליה ב 1851 (תאריך זהה לזו המוצגת במילאנו) ועד היום היא ההיסטוריה של המערב.
את ההיסטוריה הזו צלנט מאיר באופן מבריק. מעל אלפיים פריטים מוצגים בסדר כרונולוגי וחלק ניכר מהם מפתיעים. הוא יצר חדרים יפים וחללים בהם חומריות,צבעוניות (נועזת מאד בעיקר בחלק השני של התערוכה) ומידי פעם גם פסקול יוצרים חוויה אינטנסיבית .
הצילומים מייצגים רק קצה קצהו של האוצרות בתערוכה,מאמנים אימפרסיוניסטים ועד ברברה קרוגר וינדי שירמן  אורס פישר, אני וורהול ועוד ועוד.
זו תערוכה שהיא בלבד סיבה טובה מספיק לבקר במילאנו.

August Sander Café Waitress, 1928-29

Arts & Foods Rituals since 1851 ויטרינת קומקומים

Wayne Thiebaud, 2010

Robert Indiana, The ekectroic EAT ,1964

yinka shonibare, MBE champagne kid (stepping), 2013

Andrea Zittel

Claes Oldenburg, 1960’s

Judy Chicago.The Dinner Party 1979 (detail of preperation)

האקספו מזכיר הוא במידה רבה “מהומה רבה על לא דבר” כשם הקומדיה של ויליאם שייקספיר מ 1600.על שטח עצום של מעל מיליון ממ”ר יש ביתנים של

Curated by Davide Rampello and designed by Michele de Lucchi, Pavilion Zero provides an introduction to the Expo Milano 2015

כמאה וארבעים שרובם , מלבד להיות מעוצבים היטב ,חסרי תוכן של ממש .מדובר בתפאורה שחלקה מבנים יפיפים וחלקה מופרך ולצידה ביתנים מסחריים ,בעיקר של חברות איטלקיות. ההקמה והפעולה של המקום עומדים בניגוד מוחלט לרעיונות איכות סביבה וקיימות אך נושאים אלו לצד גידולים חקלאים חוזרים בה שוב ושוב ומועלים על נס . בין הביתנים הלאומיים ביתנים של חברות ענק שמעוצבים באופן מרהיב לא פחות .
ההליכה במקום מעוררת למחשבה על שאלת היחס אמנות עיצוב, על השאלה של אדריכלות כאמנת ועל היצירה ההולכת ומתרבה של עבודות שנדמה שמטרתן היחידה היא לקבל מהצופים קריאת התפעלות ומעט מאד התבוננות וקשב.

ביתן איטלקי אקספו 2015

ביתן ויטנאם אקספו 2015

ביתן בלורוסיה , אקספו 2015

ביתן ישראלי אקספו 2015