החלון | The Window

תענוג, מילה שחבל שאינה קשורה לעיתים קרובות יותר לאמנות מצוינת,  מסכמת עבורי אצירת תערוכה בחללים של שתי דירות בפרויקט רובע לב העיר בתל- אביב.

חלל סלון עם עבודות של מוש קאשי,כרמל אילן,ורון אלוני

הוזמנתי על ידי חברת אוניל בניה לאצור בפנטהאוז ובטריפלקס אמנות  ישראלית. ההצבה אינה מדמה אמנות בבית מגורים אידאלי ( קשה לחשוב על ציור של מוש קאשי תלוי מעל כירים , כפי שהוא תלוי בדירת הטריפלקס המשמשות). נוצר רגע של חופש  של בין לבין – אמנות בחלל  שנמצא לפני הפיכה לבית מגורים פרטי (HOME) .
היה תענוג לעבוד עם  מוש קאשי , טלי נבון, אבנר שר,אריק בוקובזה ,כרמל אילן ,סמי D, הדר גד , עתר גבע,  סימון אדג’יאשווילי,רון אלוני, טלי נבון, אריק בוקובזה,אבנר שר,סימון אדג’יאשווילי והדר גד מוצגים בהצבות שהן תערוכות יחיד קטנות , ועבודות האמים האחרות מוצבות בהקבצים משותפים.  זיקות והקשרים בין העבודות , סיפורים דומים ומתפצלים, ומקבילים ומפתיעים עולים בין החללים בשתי דירות מול נוף יפה ביותר של תל-אביב ויפו.

   הביקור בתיאום. כיתבו לי למייל thewindowartsite@gmail.com
כמה מבטים:

VOLCANO
סמי D

כרמל אילן,גלגלי תפילה

עתר גבע

אובליסק של אבנר שר

רובוט – אריק בוקובזה

אריק בוקובזה סידרת החגים

טלי נבון – מיצב וידיאו וציור באחד מחדרי האמבטיה

טלי נבון

לינק לקטע מוידאו של טלי נבון

IMG_2844

ציור של הדר גד ,ועבודה של סמי D

ציורים של מוש קאשי על הקיר ,עבודות של סמי די. על הדלפק

כרמל אילן Strelitzia

הדר גד

סימון אדג’יאשווילי

צילום : קרייג אריאב, סמדר שפי

נמשכת ההרשמה לקבוצת סיורי אמנות לעונת 2015-2016 שתחל אחרי החגים . ראו פרטים בעמודת ההרצאות  והסיורים באתר.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

תערוכת היחיד של תום פניני “The Light Fantastic Toe” קטנה,מקסימה ונבונה מאד. בשתי עבודות וידיאו ושורת צילומים מטופלים פניני מרחיק עדות לשתי נקודות קריטיות בהיסטוריה האמריקאית מלחמת האזרחים, בשנות ה 60 של המאה ה19 ובשפל הגדול, המשבר הכלכלי העמוק בו הייתה ארה”ב שרויה בסוף שנות ה 20 ובמהלך שנות ה30 של המאה העשרים. בעבודות הנוגעות לתקופות אלו הוא מדבר על דומות ושונות, על מניפולציה של הראיה והתבוננות במציאות, על עצם השאלה האם ניתן להביט במציאות נכוחה? האם ניתן לומר “ראינו”? שם התערוכה,ביטוי לא שכיח באנגלית שפירושו לרקוד לצעדים מתוכננים מראש מרמז על סוג של פאטליזם, על גורל שנגזר מראש ומוכל בתוך מה שנדמה כהתרחשות בלתי צפויה.

תום פניני, The Light Fantastic Toe, 2015, וידאו, 5 דק 43 שניות, סטיל מוידאו 2

הוידאו (The Light Fantastic Toe (2015 נדמה תחילה כמסך מפוצל, בו נראית אותה סצנה פעמיים כבתמונת ראי. תוך צפייה מתברר שמדובר בשני סטים זהים שבנויים כדירה מהמאה ה 19 שהטקסט התערוכה מזהה כממוקמת בניו יורק 1860 כלומר ערב מלחמת האזרחים.
המלחמה שפרצה בשל המחלוקת בין מדינות הדרום והצפון סביב שאלת ביטול העבדות היא מהמלחמות הראשונות שתועדו באמצעים צילומים ונחשבת למתועדת ביותר במאה ה19. רובם המכריע של הצילומים נעשו לפני או אחרי קרבות, או שבוימו באתרי הקרבות כהצגה מחדש שצלמים יכלול הערך ולהנציח. צילום סטריאוסקופי בו שתי מצלמות יוצרות צילומים באופן המדמה את הראיה האנושית

תום פניני, The Light Fantastic Toe, 2015, וידאו, 5 דק 43 שניות, סטיל מוידאו 3

היה מקובל מאד כבר בשנים שקדמו למלחמה ועד לתחילת המאה העשרים. הוידיאו של פניני מתרחק ומתקרב לקונספט ה סטריאוסקופי: על אף הדמיון בין שני צדי המסך המבט אינו יכול להתאחד משום שמדובר על תאומים שאינם זהים המגלמים תפקידים זהים: גבר המנגן על קלרינט, חייל בצבא האיחוד (הצפון) על פי מדיו, אישה יושבת כפופה ומכונסת וילד החוצה את החדר. סוף ההתרחשות היא כאשר שני הזוגות עומדים לצילום, במה שנראה כצילום סטריאוסקופי . פניני מטעין את הסצנה ביופי ופיוט. האישה נראית כמי שכבר מבכה אהוב, והגבר מזכיר אסוסאיטיבית את דימוי החלילן של אדוארד מאנה ,אמנם נגן חליל מתזמורת אך דמות עטופת מלנכוליה שיצויר ב 1866. רגע הצילום מלווה בקול ירייה, ולא פלאש כרמיזה על העתיד לבוא ,בדומה לרמיזה בשם התערוכה. פניני יוצר חפיפה בין המוות המרומז של החיילים המנגנים במלחמה ורגע הצילום כמוות של רגע מסוים.

Edouard Manet The Fifer1866

הדיון על רגע הצילום כרגע מקפיא היוצר מודעות חריפה להיות “עבר”, נדונה בהרחבה במיוחד מאז מחשבות על הצילום של רולאן בארת (1980). פניני מותח קו דימיוני בין מחצית המאה ה 19 תקופה העסוקה ומוקסמת מהמבט הצילומי הכפול ומלחמה שנחשבה כטרגית במיוחד בשל הדמיון הרב והקרבה בין הצדדים היריבים שתפסו כל אחד את עצמו כמייצג את רצון ההשגחה. איאפשר להביט בעבודה בלי לחשוב על קווי הדמיון הרבים בין הצדדים היריבים בהווה הישראלי.

View of exhbition

בעבודה Dust Bowl, (שהוצגה ב 2013 בתערוכה משפחה מורכבת שאצרתי יחד עם כרמל גוטליב-קמחי ), מוצג רצח של אישה בידי גבר. הרצח כמעט נעלם בסופת אבק ענקית מאלו שכונו “קערת האבק” והתחוללו כתוצאה מתקופות בצורת ומעיבוד לא נכון של הקרקע , שהפר את האיזון האקולוגי באזורים חקלאים נרחבים. נדידת האוכלוסייה בעקבותיהם תרמה לשפל הכלכלי בארצות הברית. פניני השתמש בצילום תיעודי ומפעיל אותו כסוג של מקהלה יוונית ביחס לדימוי הרצח : הטבע כולו נתון בסערה והתמוטטות והרצח, הביטוי האולטימטיבי לקריסת יחסי אנוש מתרחש בצילו. פניני שוב עוסק במדיה כשבמקום קול ירייה נשמע קול פלאש , וכך הוא מתייחס באופן לא קלישאיתי למה שאחת להיות אחת האבחנות השחוקות ביותר לגבי צילום : השימוש באנגלית של המילה SHOOT ביחס לירית נשק ולצילום.

תום פניני, Double Star D, 2015, צבעי מים על נייר צבעי מים מודפס, 26.5X40.5 סמ

לצילומי רכסי הרים סטריאוסקופים הלקוחים מספריית הקונגרס האמריקאי הוסיף פניני שמיים זרועי כוכבים שהאסוציאציות עליהם נעות מהשמיים בקפלה ארנה של גוטו או השמים בבזיליקה של סן פרסיסקוס באסיסי, שניהם מהרנסנס האיטלקי המוקדם , ועד לשמים בThe Starry Night של ואן גוך (1889). המפגש של האסוציאציות האלו לאמנות דתית בקנה מידה אנושי מאד, לצד ההרים המצולמים במסורת הנשגב יוצר רגע אינטלקטואלי סטריאוסקופי, מבט כפול על אידיאלים תרבותיים.

הנגיעות של פניני בשאלות של שניות והכפלה, של השתקפות ושל אבחנה מעודנות ולכן התערוכה כמו משתחררת לאט בתודעה, מאירה עוד ועוד מקומות ורגעים בהם נידרש למבט זהיר להבחין במה שאינו על פני השטח.

גלריה שלוש לאמנות עכשווית , תל-אביב

נפתחה ההרשמה לקבוצת סיורי אמנות לעונת 2015-2016 . ראו פרטים בעמודת ההרצאות  והסיורים באתר.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Tom Pnini | The Light Fantastic Toe

Tom Pnini presents a small, charming and intelligent exhibition, revolving around two distant and critical points in American history: the Civil War and the Dust Bowl disaster in the 1930s. He addresses issues of similarity and difference, manipulation of vision and gazing at reality, questioning whether we can truly look at present reality and “see” it. The title, meaning dancing to a specific choreography, implies fatalism and pre-destination.
The video of the same name, The Light Fantastic Toe (2015), at first looks like a split screen with a duplicated scene, but turns out to be two nearly identical replicas of a New York City apartment (c. 1860).

תום פניני, The Light Fantastic Toe, 2015, וידאו, 5 דק 43 שניות, סטיל מוידאו 1

The War Between the States, fought over the abolition of slavery, was one of the first wars to be documented in photographs, and is the most photographed war of the 19th century. Stereoscopic photographs, popular before the war and through the early 20th century, are two slightly different images which, when viewed through a stereopticon, create what seems to be a 3-D image. Pnini’s video both embraces and rejects the stereoscopic concept: despite the similarity between the two sides, the images cannot come together because the twin actors are performing different actions. A man plays a clarinet, a soldier wears the uniform of the Union (the North), a woman sits bent over and a child crosses the room. When the action ends, the two couples stand side by side in what seems to be a stereoscopic image. Pnini sets a scene of beauty and poetry. The moment of photographing the couple(s) is accompanied by the sound of a shot, not with a flash pointing to the future but one which implies the death of the soldier(s). The moment of taking the photograph is the death of a specific moment, part of an ongoing discussion of “freezing” of a scene which creates an acute awareness of being “past,” extensively argued since Roland Barthes’s Thoughts on Photography (1980). Pnini draws a line between the mid-19th century as a period engaged in and enchanted by the double gaze and the tragic civil war in which the adversaries were so similar.

תום פניני, The Light Fantastic Toe, 2015, תערוכת יחיד בגלריה שלוש, תל אביב, מראה הצבה

Dust Bowl, screened in 2013 as part of the group exhibition The Composed Family (a video art exhibition I co-curated with Carmel Gottlieb Kimhi), shows the murder of a woman by a man, almost completely disappearing into a huge dust storm. The “Dust Bowl” resulted from drought and incorrect cultivation of the land; the ensuing agricultural crisis and waves of migrants added to the economic depression in the USA in the 1930s. Pnini activated an archival photograph into a Greek chorus referring to the murder: Nature has become a destructive storm, while murder – the extreme deterioration of human relations – occurs under the shadow of the storm. Instead of the sound of a shot, Pnini uses the sound of a flash, thus referring in a non-clichéd manner to the frequent cliché of photography of shooting with a weapon and “shooting” with a camera.
The stills are treated photographs from the Library of Congress, to which Pnini added star-studded skies, giving rise to associations from Giotto’s Arena Chapel to Van Gogh’s starry night.

תום פניני, Double Star D, 2015, צבעי מים על נייר צבעי מים מודפס, 26.5X40.5 סמ

The juxtaposition of these humanistic religious associations with photographs in the tradition of the Sublime create a stereoscopically intellectual moment, a “double gaze” on cultural ideals. Pnini touches upon issues of doubling and differentiation, reflection and refined distinctions, in his exhibition which acts as a “time release” mechanism in the viewer’s consciousness, slowly illuminating more and more places and moments in which a careful look is required to distinguish what is below the surface.

Chelouche Gallery for contemporary art 7 Mazeh st. Tel Aviv

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com

מקום זה היא תערוכה מפתיעה. קווי המסגרת שלה – שנים עשר צלמים בינלאומיים שבאו לצלם בישראל ובשטחים הכבושים יצרו, אצלי, ציפיות נמוכות ביותר. בעבר תערוכות שהתבססו על המודל של אמנים, בהם מצוינים, המגיעים לזמן קצוב ומציגים את תובנותיהם אודות המצב הישראלי/פלשתיני היו, בהכללה, מביכות, וודאי שלא תרמו להארת זוויות חדשות.

Wendy Ewald
NITSAN | The pomegranate on Education Road, Kfar Giladi Kibbutz, UPPER GALILEE

בפרויקט מקום זה נוצר נתיב הבעה, או לפחות גוון הבעה נדיר. במסגרת הפרויקט שהחל מ 2009 והסתיים רשמית ב 2012 שהו בארץ שנים עשר המשתתפים, כולם אמנים העוסקים בצילום תקופות ממושכות במהלכן נפגשו וראיינו והתוודעו לאנשים, תרבות ודעות מכל מגוון הקשת הישראלית פלשתינית.היוזמה לפרויקט, של פרדריק ברנר, נבטה כבר ב 2005 . הוא מומן על ידי עשרות גופים פרטיים ואינו נתמך כלל על ידי גורמים ממשלתיים או פוליטיים כלשהם. עם זאת הגוון הפוליטי, השמאלי, בולט. התערוכה כשמה, נוגעת בעצבים החשופים של המקום הזה וגם הרגע הזה ואי אפשר לצפות בעבודות בלי שהחדשות האחרונות על עוולות וטרור בשטחים הכבושים יהיו חלק מהקריאה.
נושא העל של במקום הזה,מעבר למקום הספציפי, הוא התבוננות, האופן בו אמנות מעבדת ויוצרת רפלקציה על מציאות. בשנים עשר גופי העבודה המוצגים בה יש קשב רב, כאילו הצמידו האמנים סטטוסקופ לחזה המציאות והקשיבו לפעימות ליבה.
השאלות שעולות מהעבודות נוגעות לאופי היחסים של הדוקומנטרי והאמנות. אפשר לחשוב על כך בהקשר לצילומי עיתונות , או גופי עבודה דוקומנטריים שהפכו לקלאסיקה כמו העבודה של סבסטיאו סלגדו שהסרט המצוין של וים ונדרס אודותיו, “מלח הארץ” מוקרן כעת במוזיאון וכמעט מתבקש לראות אותו לפני או אחרי תערוכה זו.
עבודות הנוף של ג’ונג’ין לי, אמנית ילידת קוריאה בולטות ביופי וחומרה. עם שקט גדול היא מנכיחה מקומות של ישימון. היא צילמה בעיקר בנגב אבל אינה עומדת כנלהבת מול נופים בראשיתיים אלא כמי שמביטה במה שעלול להתרחש, בפוסט אפוקליפסה.העבודות מודפסות על נייר עשוי ביד כך שתחושת החומריות חזקה כמעניקה דחיפות לדימויים כאילו ביקשו לצאת מעורם.

Jungjin Lee
Unnamed Road 20

            יוזף קודלקה, אמן שעבר למערב מצכסלובקיה בעידן הקומניסטי, הוא (לצד גף וול, ותומס שטרוט) מהצלמים המוכרים ביותר שהשתתפו בפרויקט. העבודה שלו חומה היא פסל החוצה את אולם המוזיאון, ויטרינה אפורה ארוכה ארוכה ובה ספר צילומים פנוראמיים בשחור־לבן העוקבים אחר חומת ההפרדה ונפתח כמו אקורדיון. קודלקה ביקר שבע פעמים בארץ בין 2008- 2012. ההתבוננות שלו היא כשל מי שסורק פצע מכל כיוון וזווית אפשרית. ההעמדה של הצילומים בתוך ובתור פסל יוצרת אופן התבוננות שמזכיר התבוננות במוצגים מודאליים, בעיקר אך לא רק ארכיאולוגיים וגם הליכה לאורך מסלול ממושטר.

Josef Koudelka
Dtail of instellation

Josef Koudelka
Route 60, Beit Jala, Bethlehem area

סדרת צילומי האוויר של פייזל שיח’ האמריקאי עוקבת אחר שינויים בנגב . 48 תצלומי אוויר מסודרים בגריד,כעבודות טלאים בצבעים בהירים שמעלות על הדעת, באופן זאנרי עבודות חריטה קדומות מאזורינו הם מעקב אחר האופן בו פציעות שונות של הנוף השפיעו עליו ובעיקר על האוכלוסיה הבדואית.

Fazal Sheikh
From the Desert Bloom series

אמנים אחרים, בהם פרדריק ברנר, וניק וופלינגטון ממקדים מבט בקהילות מתנחלים. הצילומים משקפים את הדימוי התנכ”י – בראשיתי שיצרו לעצמם המתנחלים וגם דמויים כל כך יומיומיים שכמו מכחישים את ההוויה הבעיתית בה הם מתקיימים. בהכללה אלו הם החלקים הפחות חזקים בתערוכה. באופן מעניין הפרויקט של וונדי איוולד, צלמת אמריקאית , עשוי בכלים של דוקומנטציה פוליטית על ידי צילום כפי שמשתמשים בהם היום ארגוני שמאל וימין במיוחד “בצלם” ו”ארגון זכויות אדם ביש”ע”. ארגונים אלו מחלקים מצלמות ומעודדים פעילים לתעד כל

Wendy Ewald

עימות. איוולד נתנה למשתתפי ארבע־עשרה סדנאות צילום שהעבירה בישראל ובגדה המערבית לצלם את עצמם והקהילות הקרובות להם. העבודות מוצגות שורות־שורות של צילומים קטנים על מדפים כקולאז של נקודות ראות והדמיון בין הקהילות רב מהמפריד. מה שכתערוכה עצמאית היה חלש בעיני הופך בהקשר הכללי של המקום הזה לסוג של הערה/הארה מעניינת.
החוויה ש מקום זה יוצרת היא במידה רבה פרדוכסלית בשל המתח המתמיד בין הקרוב המוכר שהופך לכמעט אבסטרקטי או לעיתים אמבלמטי. היא אחת מתערוכות האמנות, וודאי הצילום, המשובחות שהוצגו כאן לאחרונה.

מוזיאון תל אביב לאמנות
אוצרת אורחת: שרלוט קוטון, מייסד הפרויקט: פרדריק ברנר

נפתחה ההרשמה לקבוצת סיורי אמנות לעונת 2015-2016 . ראו פרטים בעמודת ההרצאות  והסיורים באתר.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

הערות/הארות אנא כיתבו ל thewindowartsite@gmail.com

This Place

This Place is, to a large extent, a surprise. The concept, used many times, of international artists coming to Israel for short periods of time and creating art reflecting on the Israeli-Palestinian conflict, is far from promising. The project/exhibition This Place, launched in 2009 and officially ended in 2012, involved inviting 12 international artists who employ mainly photographic media, to visit Israel and the Occupied Territories.

Josef Koudelka
Dtail of instellation

Funding came from dozens of private donors, not one of them official. One cannot deny that a Left-wing outlook pervades the exhibition.
Beyond specific locale, the meta-subject of This Place, is the gaze, the way in which art processes and creates a reflection on reality. The works show focused attention as if the artists were listening to the heartbeat of reality. The ensuing questions refer to the relationships between documentation and art. Many documentaries have become artistic classics, such as Sebastião Salgado’s oeuvre (Wim Wenders’s excellent film on Salgado, Salt of the Earth, is currently being screened in the Museum).

Jungjin Lee
Unnamed Road 20

Korean artist Jungjin Lee’s landscapes stands out in their austere beauty. Photographed mostly in the Negev, the works have a powerful presence and sense of urgency, assisted by the materiality of the handmade paper. She seems to be watching what is about to happen, with post-apocalyptic vision.
Josef Koudelka’s Wall is a sculpture crossing the hall, a long, accordion-like glass cabinet holding panoramic b&w photography books tracing the progress of the Separation Wall. Koudelka’s gaze scans the wounded landscape from every possible angle. Placing the photographs inside a sculpture and

Josef Koudelka
Route 60, Beit Jala, Bethlehem area

making them into a sculpture creates a way of looking which reminds us of model displays, especially but not only featuring archaeological finds, and evokes walking along a surveilled path.

Fazal Sheikh
From the Desert Bloom series

American photographer Faizal Sheikh’s 48 aerial photographs arranged in a grid trace changes in the Negev. The patchwork of light-colored works is reminiscent of early rock engravings in the region, and follow the way various gouges in the landscape have impacted the land and especially the Bedouins.
Other photographers, among them Frédéric Brenner and Nick Waplington, focus on settler communities. The photographs reflect the biblical self-image the settlers created, as well as strong images of the mundane contemporary which are almost a denial of the problematic present. Wendy Ewald (USA) uses the tools of political documentary. Ewald conducted 14 photography workshops in Israel and the West Bank in which participants

Wendy Ewald
NITSAN | The pomegranate on Education Road, Kfar Giladi Kibbutz, UPPER GALILEE

photographed themselves and their communities. The collages of viewpoints show that what they have in common is greater than what separates them. Although it might be weak as an independent exhibition, it becomes an illuminating comment here in the joint project.

This Place is a paradoxical experience of constant tension between what is close and familiar and its transformation into the near abstract or ambivalent. It is one of the most superb recent art exhibitions, and certainly one of the best photography exhibitions seen here lately.

Project Curator: Charlotte Cotton
Project Initiator: Frédéric Brenner

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter:
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com