החלון | The Window

שני רשמים

שרון גלזברג | משכן
 את משכן תערוכתה של שרון גלזברג במשכן לאמנות עין חרוד ראיתי יום אחרי שנסגרה רשמית, ממש ערב פירוקה. האמנית והאוצרת , גליה בר אור תיכננו את הפינוי המורכב של ערמות האיטונג המפורקות- סדורות שנערמו באולם העמודים בתום שלושה חודשי תצוגה.
התהליך החל באיסוף חפצים מחברי הקיבוץ שנתנו אותם, יחד עם זיכרונות וסיפורים לאמנית. גלזברג הכניסה אותם לבלוקים שיצקה מאיטונג (מלט, חצץ וחול עם מים) והוצבו כמו חומות הפרדה בין זיכרונות נוסטלגיה וכאב ההווה באולם העמודים במשכן לאמנות. במהלך התערוכה נערכו פעולות ומיצגים שתיעוד ווידיאו שלהם הוצג על במסכים קירות התערוכה. שני ארונות תצוגה ארכיאולוגית מבית שטורמן מוזאון האזורי הסמוך הוצגו המעלה המדרגות מאולם העמודים.
לראות תערוכה תהליכית מהסוף היא סוג של חוכמה בדיעבד – הסוף ידוע. הידיעה של הסוף חידדה את המימד האפוקליפטי : השם מתיחס אמנם למשכן לאמנות בו התערוכה נערכה אבל במשכן מקופלת גם היסטוריית הפולחן היהודי – מהמשכן כאוהל (אוהל מועד, המשכן בשילה ולבסוף הבניה של בית המקדש של שלמה שתחתיו, טוענים המקורות התלמודיים נגנזו מקורות המקדש. השבירה של הבלוקים הגדולים כפי שתועדה בווידיאו – באזמלים ופטישים, עבודה קשה שנועדה לפורר צורות שלמות מתקשרת לאיקונוקלזם בעבר ברחוק והקרוב  כשחורבות ערים היסטוריות הפכו לתעמולה של דעאש.

Sharon Glazberg | Tabernacle

ליד גושי האיטונג התרחשו מפגשי ריקוד ויצירה וגלזברג השיבה את האמנות  לחיק הטקס הסמי רליגיוזי. לצד שני ארונות הארכיאולוגיה מבית שטורמן המקום המיסטי – היולי של העבודה מתחזק וכך גם התייחסותה לשאלות הלא לאומיות , אלא הרוחניות שליוו חלקים בהתיישבות הציונית המוקדמת ונדחקו הצידה בסערת ההיסטוריה.
אפשר לקרוא את כל המיצב אחרת,  כחזרה נצחית של המודחק , כחשיפה של צורה מתוך האיטונג, בראיה רומנטית של אמנות אפשר אפילו לחשוב על מיכאלאנג’לו.

 תערוכת האמנות באירוע “צבע משפחתי”
סדנאות העשייה האמנותית לכל המשפחה, החלק המרכזי והסיבה לאירוע “צבע משפחתי” , נראו מבטיחות מאד (לא התנסיתי בהן).תערוכת האמנות באירוע מתעתעת: תערוכה של  עבודות מהשנתיים האחרונות של אמנים שהציגו לאורך השנים בפרויקט  החממה של ירידי צבע טרי היא  באיכות מגוונת מאד . דומה שאין די במכנה משותף זה כידי להציג תערוכה קבוצתית מוצלחת  של אמנים שחלק ניכר מהם כבר בהחלט עברו את שלב החממה,  בכל זאת החממות החלו ב 2008.

Nadav Naor , Untitled 2015

בתערוכה הגדולה של גלריה גורדון  שמציגה את מאיה כהן לוי, גל וינשטיין ולארי אברמסון מוצגות גם עבודות של נדב נאור, שהצטרף השנה לגלריה. נאור הוא אמן מצוין שחלק מהעבודות שיצר בשנים כבר היו צריכות להיות באוספי מוזיאונים ( כך דיוקנאות הענק שאחד מהם מוצג בתערוכה). חבל מאד שדווקא כאן, העבודות החדשות , מ 2015 , בהן הוא חוזר ומטפל במוטיב של הבית על אי נראות כתקלה מצערת, כמעט כחיקוי של עבודותיו שלו.
כבר כמה שנים נאור מצייר איים עליהם מבנה אחד, נטולי זמן  היסטורי אך מעלים זיכרון של היסטוריה וחשיבה מערבית אוטופיסטית, מפגש אבסורדי של ציור נוף וציור סוריאליסטי נוסח מאגריט. העבודה הנהדרת בצבע, השקיפויות, האיכות הקלה של עבודות המכחול  התחלפה במשטחים אטומים. ללא האיכויות האלו כוחם של הציורים ניטל  והם נראים פשטנים.  העבודות של נאור,ממש עד אלו מ 2014 המוצגות  כאן, כל כך טובות,  שאיאפשר שלא  להצטער ולתמוה למול העבודות  מ 2015 , ולחכות לבאות.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Notes on two exhibitions

Sharon Glazberg | Tabernacle

 I visited Sharon Glazberg’s installation at the Museum of Art, Ein Harod , the day after it officially closed. Glazberg and curator Galia Bar Or planned the dismantling of the rubble (that had been blocks) from the hall of pillars, now heaped on the floor.

Sharon Glazberg | Tabernacle

The three months process exhibition began with the artist collecting objects, charged with stories and memories from kibbutz members. Glazberg placed them inside blocks she cast from Ytong (a chemical combination of cement, gravel and sand with water) and installed like separation walls between nostalgic memories and the pain of the present. Art activities held in the space during the exhibition were filmed,then screened on the exhibition walls. Two archaeological display cabinets from the adjacent Shturman Museum for regional history were installed on the stairwell.
Viewing the end of a process exhibition is retrospective wisdom. It intensified the apocalyptic aspect of the show. Tabernacle,(Heb., mishkan)refers not only to the name of the museum but also enfolds the history of Jewish ritual worship – from the Mishkan as Tent of Meeting, Tabernacle of Shiloh and finally King Solomon’s Temple built to replace it.  In the art actions the large blocks were broken to bits, alluding to iconoclasm (ancient and modern, as ISIS films show the reduction of ancient historical cities to rubble).
Performances and other creative events held during the exhibition restored art to its place in semi-religious ritual. In proximity to the archaeological display, the work’s mystical-primordial character resonated, as did references to the spiritual side of the early Zionist enterprise, pushed aside by history.
A different reading of the installation evokes the eternal return of the suppressed, the revelation of form out of blocks, art as a romantic creation.

The art exhibition at the “Fresh Paint Family”

The exhibition features works from the past two years by artists from past Fresh Paint Art Fair “incubator project.” The level of quality varied widely; a single common denominator is insufficient to ensure a successful group show by artists who have definitely moved way beyond the “incubator” stage.
The extensive exhibition by the only exhibiting gallery, the Gordon Gallery, comprised works by Maya Cohen Levy, Gal Weinstein,Larry Abramson and Nadav Naor. The latter is an excellent artist whose works should have acquired by museums by now. It was a sorry sight to see new paintings from 2015 that look like copies of his  own work.

Nadav Naor , Untitled 2015

Naor’s islands with a single structure on them are atemporal and ahistorical, bearing memories and western utopian thought in an absurd encounter between landscape painting and Surrealism à la Magritte. Naor’s wonderful light touch with color, transparency and brushwork has been replaced by opacity, making the works simplistic, lacking in power. Naor’s previous works are so good they make one wonder about the new works exhibited here. I wait to see his future paintings.

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com

תערוכת היחיד של  טל ר., The Drawing Class היא מהתערוכות שהולכים עליהן עם ציפיות גבוהות.  האמן הדני, טל  ר., יליד תל-אביב זוכה להכרה בינלאומית הולכת וגדלה מאז אמצע שנות ה 80 וכיום הוא מיוצג על ידי גלריות מצוינות בהן Cheim & Read  בניו יורק ו Victoria Miro בלונדון ומציג

Tal R., Drawing Class, 2015, rabbit glue on canvas, 200×163 cm

תדיר בתערוכות במוזיאונים מהשורה הראשונה. ראיתי לא מעט עבודות שלו בעבר ואף שלא הייתי שותפה להערכה הרבה לה זוכות עבודותיו לא זכורה לי תחושה של טיפלות , של תפאורה ובעיקר של ריצוי כפי שיש בתערוכה הנוכחית.
יש משהו כמעט פרודי בעבודות המוצגות כעת בגלריה זומר. אפשר לערוך בעזרתן חידון, לא מאתגר, בתולדות אמנות המאה הקודמת: מאטיס, פיקסו, בונאר, דופי,ובמידה מסוימת גם בלתוס עולים על הדעת ויש גם אזכורים לאמנים גרמניים בהם לודוויג קירכנר וכריסטיאן שאד (שזוכה להכרה מחודשת). ציורי הנשים העירומות שזמינותן המינית מופגנת דומים לאין ספור ציורי מודל,שצוירו על ידי אמנים מודרניים ובהשראתם. לרגע נדמה שזו הצעה למי שידו (בהחלט) משגת אך אינו יכול לקנות ציור של מאטיס פיקסו בונאר או אחרים הנמכרים בעשרות מיליוני דולרים במכירות פומביות.

Tal R., Hollywood, 2015, rabbit glue on canvas, 250×200 cm

נותר לתהות אם ציורי המיטות הזוגיות הריקות, רמיזה לא סובטילית במיוחד, נועדו לרצות את טעמם שלי של מי שעבורם העירום ברור מידי.

Tal R., Venice Bed, 2015, rabbit glue on canvas, 280×172 cm

תאור אופן היווצרות העבודות בטקסט הנלווה לתערוכה מתכתב עם הקלישאות החבוטות ביותר על אמנות– האמן מציע לנשים זרות לדגמן והוא רושם אותן בחדר מלון או בבתיהן (ואחר כך מצייר על פי הרישומים) . התחושה של חוסר מודעות לקלישאה שבתהליך מביכה אחרי העבודות שהשתמשו בו באופן מודע .סופי קאל למשל, בעבודות הרבות שלה עם זרים, יצרה היפוכים מרתקים על הקלישאה/פנטזיה החבוטה הזו.
העבודות מצוירות עם דבק ארנבים ופיגמנט (בטקסט בעברית הטכניקה מתוארת כ “ייחודית” בעוד באנגלית היא מתוארת כמסורתית,ההגדרה המתאימה ,כמובן,

Tal R., The decorated house, 2015, oil on canvas, 102×132 cm

לטכניקה המשמשת ציירים מאז הרנסנס). במרבית העבודות הצבעים מעומעמים במידה מסוימת, והקוויות, לעיתים כגבולות בין צבעים ולעיתים קונטור ממש, חזקים. הניסיון לייצר אינטימיות, עליו נכתב בטקסט הנלווה, אינו צולח. תנוחות הנשים פורנוגראפיות או סמי פורנוגראפיות, הדמויות השוות במשקלן לרקעים המורכבים  מטילות שיממון ציורי– אין את הכאב או היופי של ציורי עירום במיטבו, בטווח הנרחב מאמנות עתיקה,רנסנס או אמנות המאה הקודמת כמו אגון שילה או בת זמננו כמו של ג’ני סיוויל JENNY SAVILLE ,ואיןאת העוצמה של הציירים שטל ר.  מתייחס לעבודותיהם.הריק הזה אינו הופך להתבוננות ב  ennui ( מונח לתיאור שעמום אקזיסטנציאלי )שהעסיק בעבר, במיוחד בעיקר בסוף מאה 19 ותחילת המאה ה 20  הוגים ואמנים ונותר סתמי.

חלק מהרישומים, במיוחד רישומי שורות עיניים מעניינים, במיוחד אחד בו מוצגת בחירה איזו עין להכניס לפני אישה, פעולה כשל פיגמליון או בניית אנדרואידים כמו ב Blade Runnerסרטו של רידלי סקוט מ 1982 .
ציור אחד,”ילדה מותחת צוואר מציירת סחלב”   Crane girl drawing orchid, 2015,  מצויר בשפה שונה מזו של שאר הציורים והרישומים (ועשוי שמן על בד). הוא מנכיח בלב The Drawing Class אופציה ציורית אחרת, מעניינת ומרובדת שנשארת כנגיעה בלבד.

 גלריה זומר , רוטשילד 13 תל- אביב 

נמשכת ההרשמה לקבוצת סיורי אמנות לעונת 2015-2016 שתחל אחרי החגים . ראו פרטים בעמודת ההרצאות  והסיורים באתר.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

  Tal R., The Drawing Class

Tal R.’s one-man exhibition, The Drawing Class, called for  rather high expectations. Tal R., a Danish artist born in Tel Aviv has been receiving increasing international recognition since the mid-1980s. He is represented by leading galleries such as Cheim& Read, NY and Victoria Miro, London,and  exhibits frequently in first-rate museums.  Former encounters with his works did not leave a profound impression, but I can’t recall such pointlessness, the feeling of a stage setting, and the desire to please, as reflected in his current exhibition.

Tal R., Drawing Class, 2015, rabbit glue on canvas, 200×163 cm

The exhibition seems almost a parody of the history of 20^th century art: Matisse, Picasso, Bonnard, Dufy and a bit of Balthus come to mind, with hints of German artists such as Ludwig Kirchner and Christian Schad (subject of recent renewed interest). The paintings of nude women with their overt sexuality are similar to innumerable model studies and nudes by modern artists and inspired by them. It remains only to wonder if the empty double beds, a not very subtle hint, wereintended to please those who recoil from too much exposed flesh.
Using rabbit skin glue and pigment, atraditional technique of painters since the Renaissance, Tal R. uses muted colors and strong lines, sometimes as borders between colors and sometimes as actual contour. The attempt to create intimacy, as stated in the gallery textremains unfulfilled. The  pornographic or semi-pornographic poses, equal in weight to the complex backgrounds, create a painterly void lacking the pain or beauty of nude painting from the Greeks through modern masters (e.g. Egon Schiele) or contemporary painters (such as Jenny Saville). Although a few of the drawings are interesting, such as the picture with the choice of woman’s eyes, suggesting Pygmalion or an android-builder (as in Blade Runner, Ridley Scott’s 1982 opus),Tal R.’s work is missing the power of the painters to whom he refers. It does not become a contemplation of ennui, which engaged late 19^th century/early 20^th century thinkers and artists, but remains bland.

Tal R., Hollywood, 2015, rabbit glue on canvas, 250×200 cm

The different language of Crane girl drawing orchid (2015), oil on canvas, proposes a different painterly option at the heart of The Drawing Class. This option is more promising and multilayered, but remains only a hint.

13 Rothschild Blvd., Tel-Aviv

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com