צומח דומם

צומח דומם בסדנאות האמנים ירושלים היא תערוכה קבוצתית קטנה ומקסימה שנוגעת באופן נבון ויפה במערכת המורכבת מאד שבין אדם לטבע. בשנים האחרונות חל שינוי מסוים, איטי ומצומצם, לגבי מקום האדם בטבע לכיוון ההבנה שלא הכול נעשה עבור האדם  (וכך צייד כבר אינו נחשב לספורט) ובעיקר הבנה של ההשפעה האיומה של המין

דוד עדיקא,  ללא כותרת, 2012  (דיפטיך) , תצריב צילומי ואקווטינטה

דוד עדיקא, ללא כותרת, 2012 (דיפטיך) , תצריב צילומי ואקווטינטה

האנושי על המערכת האקולוגית. התערוכה הזו מביאה ייצוגים של טבע שספוגים במלאכותיות, רחוקים מטבע במרחב. הם נעים מהאצטלה המדעית של העבודות של אליעזר זוננשיין שמבודד ומפרק צמחים , סורק וכותב אודותיהם במסורת הממשיכה את האנציקלופדיות הבוטניות של סוף המאה ה 19 וראשית המאה הקודמת ועד לווידיאו של עינת עריף-גלנטי בו צמחי פלסטיק, אובייקטים  שגלום בהם סירוב  לשינוי ומעגלי חיים וקמילה עוברים מעגל גזימה, קיצוץ והרס אך חוזרים וצומחים מחדש במה שנדמה תחילה כתמונה של תקווה אך הופך לזוועה חוזרת (כעונשו של פרומתאוס שעיט מנקר את כבדו שמחלים אח”כ וחוזר חלילה) .

אירית חמו

אירית חמו

אירית חמו מציעה טבע קטן, נייד ו”חי”. מאוורר קטן יוצר אוושה במגזרות צמחים בקופסת עץ קטנה, כמו תמצית כל הזיכרונות שאפשר למצוא בצמחים מיובשים שהונחו ונשכחו בדפי ספר. זיכרון טבע שמתרחק וצולל לתת מודע הוא התחושה שיוצרות העבודות הקטנות של טל אמיתי-לביא העשויות סודה לשתייה. אלו תצורות שמעלות על הדעת צמחים לא ספציפיים ,רעיון של צמחים יותר מאשר . הסחלבים של דוד עדיקא, נושא שהוא שב ועוסק בו בשנים האחרונות מנכיחים את השימוש בטבע להתהדרות, את הבחירה בטבע רחוק כסמל של אנינות. בהדפס בשחור ואדום הסחלבים הם סכמה בלבד, סימן ריק לטבע רחוק . ההחלפה של טבע בסימן טבע , התשוקה לשלוט בו ולהעצים את רושם הטבע תוך התעמרות בדבר עצמו עומד במוקד הצילומים של עינת אמיר שכותרם Greenwash   מתיחסת לפרקטיס של תעתעועים ופרדוכסים שנוצרים כאשר תחת מסווה שימור או שיקום טבע הורסים וממסחרים אותו.

theAbandoning

theAbandoning

דנה לוי שבה ועוסקת בוידיאו   Abandoning בצמחיה שמכסה,שצומחת פרא ,שמאתגרת סביבה תרבותית , בדומה לעבודה שיצרה  לפני מספר שנים (ושזכתה גם לפרשנויות פוליטיות) . כאן מדובר בחלונות דירה שבעליה היה גנן שנפטר ומערכת השקיה אוטומטית המשיכה לפעול בביתו לאחר מותו . הצמחייה שמשגשגת ומוצגת כפראית,  פורקת עול, כאילו זכתה לחרות פתאומית והוא מודעת לקוצר ימיה.
התערוכה אינה אמירה מחדשת אך היא יפה ומעניינת מדיומלית ומאירה שוב את יחסי המלאכותי והטבעי כבעיה מפעפעת .

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג

   “צומח דומם”  סדנאות האמנים – גלריה ת(א)עשייה, רח’ האומן 26, א.ת. תלפיות, ירושלים

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Still Life

Still Life, the current exhibit at the ArtCube Gallery at the Jerusalem Artists’ Studios, Talpiot, is a small and charming group exhibition referring in a wise and beautiful way to the very complex relationship between human beings and nature. In recent years,  a slow, minor change is taking place, towards the understanding that the world was not created exclusively for humans, and the realization that the human race has a terrible impact on global ecology.

אירית חמו

אירית חמו

Representations of nature suffused with artificiality, nature as distant from actual nature, the works move from quasi-scientific pieces by Eliezer Sonnenschein, which isolate and deconstruct plants in a continuation of the late 19th and early 20th century tradition of botanical encyclopedias, to the video by Einat Arif-Galanti. The video depicts plastic plants that embody the refusal of mortality. They change through a cycle of pruning, destruction and regrowth. At first, the vegetation seems to be a picture of hope, but it soon becomes a repetitive horror like Prometheus’s punishment, forced to endure a vulture gnawing on his liver, which regrew the next day.
Irit Hemmo offers a slice of nature that is small, portable and “alive.” A fan creates a ripple in cutouts of plants in a small wooden box, like a distillation of memories found in dried plants pressed between the pages of a book and forgotten. Tal Amitai-Lavi made mock-plants from baking soda generating a memory of distant nature diving into the subconscious. The shapes bring to mind non-specific plants, an idea of plants. David Adika’s orchids, a subject he has addressed in recent years, make present the use of nature for self-glorification, a symbol of connoisseurship. In a black and red print, the orchids become a mere schema, an empty sign for nature. Replacing nature by a sign signifying control, making an impression of nature while abusing the thing itself, is the focus of photographs by Einat Amir. The title Greenwash refers to a practice of illusions and paradoxes created under the guise of nature conservation or restoration while plundering and commercializing it.

theAbandoning

theAbandoning

Dana Levy’s video Abandoning depicts vegetation growing wild, covering buildings and challenging the cultural environment. It is similar to a work she created several years ago (which was subject to political interpretations). The current work features the covered windows of an apartment owned by a gardener. After he died, the automatic irrigation system continued to operate, leading to flourishing vegetation gone wild, throwing off all restraint, as if granted instantaneous freedom but aware of its short life.
The exhibition does not make a new statement, but its plethora of mediums is interesting, illuminating the relationship between the artificial and the natural as a surfacing problem.

Curator: Tamar Gispan-Greenberg

Still Life, ArtCube Artists’ Studios, Talpiot Artists’ Studios, 26 HaUman, Talpiot Industrial Zone, Jerusalem

Posted in וידיאו, פיסול ומיצב | Comments Off on צומח דומם

ARTi יריד הגלריות בתירוש

ARTi

ARTi

 

עם  14 גלריות ומספר פרויקטים עצמאיים נפתח אתמול (יום שלישי)  יריד האמנות ARTi לקהל מבקרים מקצועי ומיום חמישי יהיה פתוח לקהל הרחב. יש משהו משמח בצמיחה של יוזמה נוספת, מעבר ל”צבע טרי” , ליצירת יריד אמנות בארץ. השאלה עם מדובר באשליה של נורמליות או סוג של “אף -על –פי- כן” בהחלט נתונה בידי המתבוננים.
אין ביריד חידושים או גילויים מסעירים אבל מדובר במקבץ שהוא מניפה של הזרם המרכזי עכשיו – בעיקר ציור, מעט רישום, מעט מאד צילום. אין ולו עבודות וידיאו אחת (אלא עם מחשיבים עבודה חביבה של שירלי שור מפרויקט פרסומי) ולא צריך יותר מכך כידי להיווכח שרכישות ווידיאו עדיין אינן שכיחות.

זויה צ׳רקסקי, הרב עובדיה, 2013, מתוך הביתן של גלריה רוזנפלד ביריד ARTi, קרדיט צילום_ יחצ

זויה צ׳רקסקי, הרב עובדיה, 2013, מתוך הביתן של גלריה רוזנפלד ביריד ARTi, קרדיט צילום_ יחצ

מהגלריות הוויתקות והמבוססות יותר משתתפות גלריה גיבעון  עם מבחר קלאסי שלבין גרשוני לכהן-גן   וגלריה רוזנפלד מציגה בעיקר ועבודות של זויה צרקסקי  (ופסל  משעשע של הרב עובדיה כבובת “הלו קיטי” ) לצד עוד מחברות “הברביזון החדש”. בגלריה שטרן עבודות יפות של נחמה לבנדל .בגלריות הוותיקות פחות , בולטות עבודות יפות של מיטל כץ-מינרבו בפרויקט של רויטל אלקלעי ונטע גל-עצמון, עבודות של מתן אורן בגלריה פינברג בגלריה רוטשילד  עבודות יפות של סימון אדיאשווילי ואורי בלייר, וגלריה התחנה – ליזה גרשוני עבודות של אדם כהן וארם גרשוני.

מתן אורן

מתן אורן

 

 

 יום חמישי, 10.3,  משעה  16:00 שישי, 11.3, 11:00 –  16:00  שבת, 12.3, 11:00 – 22:00 ראשון, 13.3, 16:00 – 22:00

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

 

 

Posted in Uncategorized | Comments Off on ARTi יריד הגלריות בתירוש

רועי רוזן: תערוכה קבוצתיתֻֻ|Roee Rosen: A Group Exhibition

רועי רוזן: תערוכה קבוצתית היא צעד מבריק, מקיוואליסטי ברוחו של מוזיאון תל- אביב .שעה שהמוזיאון מואשם בצנזורה עצמית ואי עמידה לימין אמנים מוצגת בו תערוכה של מי שהיו מגדולי מבקריו האמן רועי רוזן והאוצרים גלעד מלצר ויהושע סימון.  בחמש השנים שחלפו מאז מחאת האמנים של 2011 שהם היו מדובריה הבולטים, לא הרבה השתנה: כהונתה  של המנהלת סוזן לנדאו, אינה מוגבלת בזמן – מהטענות המרכזיות של המחאה נגד קודמה בתפקיד, מרדכי עומר עליו השלום. היא חתומה על דברי הפתיחה לקטלוג של רוזן כמנכ”לית המוזיאון והאוצרת הראשית, שני כובעים שהמחאה תבעה להפריד. התקציב לרכישת אמנות ישראלית בוודאי שלא שונה באופן מהפכני ואפשר רק להביט בחיוך עגום על  פרשיות צנזורה מהעבר כמו השמטת שורות ממאמר של אולריך לוק מקטלוג האמנית אחלם שיבלי  ב 2002. הדמויות המרכזיות בחבר המנהלים גם הן לא  השתנו וכן, עדיין, לצד תערוכות מצוינות יש רבות המעוררות תמיהה.
למרות שדרישות המחאה לא נענו ,ולו במקצת ,הרי חלוף חמש שנים וההזמנה להציג הקהו כנראה את תחושתו של רוזן שכתב ב 2011 “המוזיאון עבש ושמרני, אבל העובש הוא רק הקרום שמכסה את הפרי, שהוא באוש מליבתו ” ואפשרו את התערוכה רועי רוזן: תערוכה קבוצתית

                                                                                     ***

Roee Rosen  Justine Frank, Frankomas, 1930, oil on canvas, 90×60

Roee Rosen
Justine Frank, Frankomas, 1930, oil on canvas, 90×60

כדרכן של רטרוספקטיבית אמצע-קריירה  רועי רוזן: תערוכה קבוצתית מציגה בעיקר גופי עבודה מוכרים (למעט ספר האמן ואחדות מעבודות הוידיאו). המרכזיים, המוצגים יחד באולם מחולק לחללי משנה  עוסקים בדמויות פיקטיביות של אמנים –ז’וסטין פרנק ומקסים קומר־מישקין-  או חוויה של מציאות מדומה עם דמותה המעוגנת היסטורית של אווה בראון .כוחה של התערוכה טמון בכך שהיא מצליחה ליצור סך העולה על חלקיו. לרוזן סגנון מובהק, אידיוסינקראטי ולכן גם הדמויות הבדויות הן תמיד, ובאופן  בולט לעין, שלו.  המקום בו הצופים מודעים לגמרי לכך שהדמויות  לא נועדו להיות אשליה מוחלטת אלא התייחסות בלבד לאופציה של אשליה, יוצרת אזור רעיוני לימינלי.

Live and Die as Eva Braun, number 2, Acrylic, pastel and gesso on paper, 1995

Live and Die as Eva Braun, number 2, Acrylic, pastel and gesso on paper, 1995

רוזן אורג פרטים היסטוריים אמיתיים או כאלו שיכלו להיות, בדמויות שמתחילה אינן אמורות להיות בדויות “אמיתיות” (רחוק מאד מדוגמאות כמו זו של הסופר רומן גארי ודמות הסופר שיצר  של אמיל אז’אר . גארי הוא היחיד שזכה בפרס גונקור פעמיים כסופר בדוי וכעצמו ). הצופים יכולים לשחק באופציה להשתכנע ולהתפכח או לצפות באמנות בתחושה, כמו בסרטים עלילתיים המבוססים על מציאות , של הפער, החציצה בין אמת ודמיון. מעניין לחשוב כיצד הייתה נראית העבודה ‘חייה ומות כאווה בראון‘ מ 1997 לו עמדו לרשותו של רוזן האמצעים ליצירת מציאות מדומה הקיימים ונגישים היום. יתכן והבחירה להשאיר את העבודה כעבודה שעיקרה טקסט  היה עומד בעינו.
‘חייה ומות כאווה בראון‘ שלהצגתו במוזיאון ישראל נלוותה סערה ציבורית היא נקודת ציון בעיסוק בשואה בבמות ממלכתיות מרכזיות (אמני שוליים כמו חוני המעגל או קבוצות תיאטרון כמו זו של דודי מעין שיצרה את מחזה –מסע  “ארבייט מאכט פריי” בתחילת שנות ה 90 יצרו היגדים  מורכבים ולזמנם, קיצוניים יותר). היא מהווה נקודת התחלה מעניינת לארבע החללים המהווים את הרטרוספקטיבה. בעבודות המיוחסות לדמויות בדויות וגם באלו שנעשות תחת שמו של האמן כמו ציורי המרטירים ודיוקנאות עצמיים “מצופים” וסדרת ציורי הלוויות,רוזן לא מוותר לצופים, נוגש בהם ומפציר בהם להביט באבסורדים המכתיבים את הקיום, לבחון מחדש אינדוקטרינציות היסטוריות וסטריאוטיפים.   קשת האסוציאציות התרבותיות – אמנותיות שנפרשת מרהיבה –  כמקס ומוריץ, ויהושע הפרוע, הדימויים  הנוצריים של אקלסיה הגאה (הנצרות) והסינגוגה (היהדות) שעיניה מכוסות כי אינה רואה את האמת האלוהית, ועד סמלי נאציזם ופשיזם.

The Third Funeral of Roee Rosen, Seen From His Own Viewpoint After Being Buried, With the Ground Transparent, 2010, oil on canvas, diameter: 160 each

The Third Funeral of Roee Rosen, Seen From His Own Viewpoint After Being Buried, With the Ground Transparent,
2010, oil on canvas, diameter: 160 each

תוכנית הווידיאו (הארוכה) מרתקת בחלקה הגדול וכוללת את העבודות שהוצגו תדיר כמו הוידויים של רועי רוזן, (2008,), עובדות זרות שמדקלמות את וידויי האמן בלי לדעת עברית, או הילאריוס, (2010), מונולוג קומי ההולך ומסלים ומסתיים כהתרסקות קולוסאלית בהלימה בין תוכן מידרדר לקריסת מגדלי התאומים.
סידרת עבודות הווידיאו של קבוצת האמנים הפיקטיבית  “הקבורים בחיים”, שיסד מקסים קומר־מישקין הבדוי  לאחר שהיגר ממוסקבה לתל אביב  מוצלחת במיוחד, רוויה מרירות והומור, מוידיאו על בובת וודו ועד לשירת הלל למגהץ.
רוזן משתמש בנוסחאות הבטוחות של מין ומוות והומור שחור כבר שלושה עשורים ויוצר אמנות אינטליגנטית, מרוחקת, מתריסה שיש בה על אף סגנון מובהק היבט לא אישי עמוק. התערוכה הנוכחית מציגה אותה כקומפוציזיה אחת, משוכללת ומרשימה.

מוזיאון תל-אביב לאמנות
אוצרים: גלעד מלצר, יהושע סימון

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Roee Rosen: A Group Exhibition

The exhibition is a brilliant, Machiavellian step for the Tel Aviv Museum of Art. At a time when it is being accused of self-censorship and failure to stand by its artists, it is now exhibiting works by those who were among its fiercest critics in the “Summer of Protest” of 2011: artist Roee Rosen, and curators Gilad Melzer and Joshua Simon. Apparently, an invitation to exhibit five years later has dulled Rosen’s feelings expressed in 2011 that the “Museum is moldy and conservative…rotten to the core.”

                                                                                                                                                     ***
Roee Rosen  Justine Frank, Frankomas, 1930

Roee Rosen
Justine Frank, Frankomas, 1930

As in most mid-career retrospectives, the current exhibition presents major works by Rosen, mostly familiar (except for the artist book and several video works). The hall is subdividedinto four areas engaging in fictional artists Rosen invented (Justine Frank and Maxim Komar-Myshkin) or simulated reality based on the historical figure of Eva Braun. The exhibition’s strength lies in its success to create a sum than its parts. Rosen has an idiosyncratic signature style, which is why his fictional characters are only semi-fictional existing in a liminal zone… Viewers can play with the option of being convinced, or view the art similar to watching feature films “based on a true story,” sensing the gap between truth and fiction. Interesting to think how Rosen’s Live and Die as Eva Braun (1997) would be if he had used virtual reality means accessible today. It could be that he would have chosen to leave it as a textual work.
The piece aroused controversywhen it was exhibited at the Israel Museum, Jerusalem, as a significant point in addressing the Holocaust in official institutions in Israel.(Fringeartists such as HoniHame’agel or the DudiMaayan’s theatre group who created the drama/journey ArbeitMacht Frei in the early ‘90s had made convoluted statements, which,for their time, were more extreme). Rosen entices viewers to consider the absurdities dictating our lives and re-examine historical indoctrination and stereotypes. The cultural-artistic associations in the exhibit range from Max and Moritz, to Struwwelpeter, the personified Christian Church and the blindfolded Synagogue, Nazi and Fascist symbols.

Roee Rosen ,Maxim Komar-Myshkin, Vladimir’s Night

Roee Rosen ,Maxim Komar-Myshkin, Vladimir’s Night

The long and fascinating video section includes frequently shown works such as The Confessions of Roee Rosen (2008), in which foreign workers who don’t know Hebrew recite the artist’s confessions, or Hilarious (2010), a comic monologue which escalates ending with a colossal crash simultaneous with the collapse of the Twin Towers.
The video series by the fictional “Buried Alive” group of artists founded by the fictional artist Maxim Komar-Myshkin is, suffused with bitterness and humor. For the past three decades, Rosen has been using the never-failing formulas of sex, death, and black humor to create art that is intelligent, distanced, and challenging; yet despite his clear style, it remains impersonal. The present exhibition presents it as a single, perfected, impressive composition.

Guest curators: Gilad Melzer, Joshua Simon

 

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com

Posted in וידיאו, ספרי אמן Artist's Books, ציור | Comments Off on רועי רוזן: תערוכה קבוצתיתֻֻ|Roee Rosen: A Group Exhibition

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art