בעת צפייה בתערוכה “המזרחית” לא לגמרי ברור מה הופך אותה לטובה? ואכן מדובר בתערוכה טובה.
The Orientalist;The Treacherous.Detail
התבניות שבוגנים משתמש בהן שחוקות: מיצב וידיאו בן ארבעה מסכים מחולק ליסודות של אדמה, אויר, אש ומים ;מין ילדים ומיסטיקה, נושאי הנרטיבים הקצרים שנראים בסרטי הוידיאו, פופולאריים תמיד ובוגנים גם ליהק לתפקיד הראשי באחד הסרטים את דלית מתתיהו, אוצרת במוזיאון תל- אביב, והיא זו שמדברת על מקומה של האמנות בעולם.
כוחה של העבודה באופן בו בוגנים מטיל ספק, מלהטט בין סתמיות לרגעים הרי גורל ובאמצעות מעגל התרחשות של שני סרטי יום ושנים של לילה מציע התוודעות לעצמי.הסיפורים קצרים ולכולם אותו נופך של ספק: ב”הבוגדת“, אישה ממתינה בג’יפ במגרש חניה חשוך למאהב שמסתלק לאחר התעלסות מהירה ומותיר את הגיבורה ואת הצופים, בתחושה שאולי מדובר בפנטזיה.ב”מרחפת” מרצה (דלית מתתיהו) מומחית לענייני מוסיקה והיפנוזה, על השפעותיה הסוגסטיביות של המוסיקה המזרחית. על הבמה היא מבצעת הדגמה חיה על אישה שנכנסת למצב היפנוטי ומרחפת. הסיטואציה מזכירה ערבי מדע והיפנוזה מהמאה ה19 ולגילגולים עכשווים בהם תרגילים קוסמות והונאה נמתחים למה שמבטיח להיות מימדים נוספים , הרחבה של המציאות החושית. המוסיקה המזרחית הופכת אפוא למייצגת של האמנות באשר היא.”הקבצן” עוסק בהתלקחות דייר רחוב בלונדיני וכחול עינים שנראה כשיכור. בדל סיגריה שנשמט מידו מצית את הקרטון עליו הוא שוכב ודומה
The Orientalist,The Bagger Detail
שהאש ,שבאופן בולט ומכוון נראית כמניפוצלצית מחשב גסה (ומזכירה את האש בעבודות מוקדמות של קרן רוסו) , מכלה אותו במהירות. הסצנה מתרחשת בכניסה ל CCA ברחוב קלישר שם חבורת צעירים מכינים מערכת סאונד למסיבה ומתעלמים לחלוטין מההומלס השרוע בקרבתם .ב”הילד הבוכה” אשה יושבת סמוך לשלט “סכנה” על חוף הים ומזהירה ילדה לבל תתרחק מהחוף לפני שהיא נשכבת על מחצלת. הילדה משחקת, ואז נעלמת בגלים וכשהאישה קוראת לה עולה מהים ילד ממרר בבכי . שם העבודה מתייחס לדמות שהייתה פופולרית בפוסטרים שכונו פוסטרים של התחנה המרכזית וגילמו בשנות ה 70 וה 80 את הטעם הרע,את הקיטש , את כל שמנוגד לאמנות גבוהה.
The Orientalist;The Crying Child. detail
סרטים מצולמים באופן דומה וערוכים בקצב זהה כשזווית צילום הן בהתאמה בכולם. בכל פעם מושמע רק פס הקול של אחד הסרטים . בכל הסרטים ממלאים שירים של זמרים שזוהו כזמרי קסטות (או מזרחים או ים תיכוניים ) תפקיד מהותי בסיפור . היה מפתיע לגלות שבטקסט הנלווה לתערוכה לא הופיעה רשימת השירים והיוצרים כפי שהיה הדבר מקובל לגבי יצירות מוזיקליות שמשמשות באמנות . בסיפור “הבוגדת“בוקע מדיו הג’יפ צלילי פעמונים של אהובה עוזרי (“דמותך הולכת ומתרחקת/כאן אני אל מול ביתך) וב”מרחפת” הקסם השחור של ג׳קי מקייטן (היה גופה שחור משחורולא יכולתי לעצור/ליבי הפך לעבד/לקסם השחור).
בארבע הסיפורים הגורל של הגיבורים נוגע
The Orientalist;The Flying Girl;detail
בתהום של האי רציונלי. כוחה של התערוכה הולך ונבנה תוך כידי צפייה, אחרי זיהוי התבניות מהן היא עשויה .בוגנים מציג מה שנדמים ברגע הראשון פכים של מציאות אך הם רצפים של מעשים, בהם סיבות ותולדות משתבשים. הצטלבויות ,שיכלו להיות בין הדמויות הפועלות בטריטוריה הגיאוגרפית הצרה של תל-אביב אינן מתרחשות. בוגנים מתחקה אחר נימים של רגש, בוחן גבולות, טורף את קלפי הגבוה והנמוך , הרציונלי והאי רציונלי יוצר לסיפורים אופציה שתוקה ואופציה מדובררת מציע רבדים חדשים לפעולת ההכרה ומציע לצופים, בעקיפין, לקרוא מחדש את חוויית ההוויה שלהם עצמם במציאות.
קסם שחור.
אוצרת: רווית הררי
גלריה קו 16
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
תגובות – נא לכתוב ל thewindowartsite@gmail.com
Eitan Buganim: The Orientalist
This is a good exhibition, but what makes it good? Buganim uses clichéd forms: a four-screen video portrays water, air, earth and fire. The ever-popular themes of sex, childhood, and mysticism form the short narrative videos. Buganim even cast Dalit Matityahu, a Tel Aviv Museum curator, as the figure speaking about the place of art in the world.
The Orientalist The Adulteress
The power of the work lies in the way he uses doubt, in the way Buganim plays the obvious against fateful moments. The narratives are short, all bearing the same layer of doubt. In The Adulteress a woman waits in a jeep in a dark parking lot, for her elusive lover, leaving the protagonist and the viewers with the feeling that this is a fantasy.
In The Flying Girl, an expert on music and hypnosis (Dalit Matityahu) lectures on the suggestive impact of Mediterranean music, with a live demonstration of a woman hovering in an hypnotic trance. The situation is reminiscent of 19th century “scientific” evenings featuring hypnosis. The scene suggests magicians’ performances touching on dimensions beyond the senses. Mediterranean music represents art at large.
The Orientalist The Flying Girl.
The Beggar depicts a blond-haired, blue-eyed homeless man, seemingly drunk, who catches on fire. A cigarette butt which falls from his hand ignites the cardboard on which he is lying. The crude representation of fire is intentionally computer generated. The scene takes place at the entrance to the CCA on Kalisher Street where a group of young people are preparing a sound system for a party, ignoring the homeless man.
The Crying Child shows a woman sitting on the beach near a sign reading “Danger.” Before she reclines on her mat, she warns a little girl not to go too far out in the sea. The girl begins playing in the water, then disappears in the waves. When the woman calls out to her, a crying boy emerges from the sea. The name of the video refers to a popular image from the so-called “central bus station posters” of the ‘70s and ‘80s that embodied bad taste, kitsch, and everything opposite of “high art.”
The Orientalist The Crying Child.
The camera work in all of the videos is similar, shot from an identical angle, with a similar rhythm. At each screening, we hear only a single soundtrack, alternating between the four. The singers, identified as “cassette” singers [tapes sold at the Central Bus Station or the open air markets] (“Mizrahi” or “Mediterranean music” singers), play an essential part in each story. It was surprising to see that the gallery text does not credit the performers or composers.
In the four narrative works, the protagonists’ fates touch upon the irrational. The exhibition gains strength gradually through watching the films, after the viewer identifies the patterns used by the artist.
Buganim presents what at first seems to be anecdotes taken from real life, but they are actually series of actions whose rationale and history become disrupted. The figures do not cross each other or meet, which could very well happen to people who are active in the narrow geographical territory of Tel Aviv. Buganim traces the threads of emotion, examines borders, and reshuffles “high” and “low” content. His mixing of rational and irrational creates both a silent and spoken option, offering new layers of consciousness. He indirectly proposes to viewers a re-reading of their experience of being in real life.
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com
