את התערוכה מאז נשימת הזמן הקדמון אפשר לתאר במונחי אטיוד מוסיקלי, מחשבה על היבט מסוים ההופך ליצירה בפני עצמה. קארין שבתאי מציגה עבודות של אירית חמו, גסטון צבי איצקוביץ ושרון אתגר שהמשותף להן הוא יצירת הדימויים הטעונים היסטורית: לעיתים במובן התיעודי כמו בצילום של איצקוביץ של ציורי סלע חרוטים מהנגב או המטאפורי כמו בעבודות האבק של חמושנעשות התיחסות לעבודות של מרסל ינקו.
Since the Breath of Primeval Time- view
מהתערוכה עולה הירהור על המודרניזם הישראלי, יחסיו המורכבים עם המרחב ועם מקורותיו שלו. יש בה חוסר פסקנות, אפילו היסוס, שאינו מאפיין את הדיון הישראלי, וכאן משאיר מקום פתוח לבחינה מחודשת של עבר והווה.
שרון אתגר יוצרת כבר שנים אחדות עבודות מופשטות,זאת אחרי שנים של ציור פיגורטיבי. היא חלק מגרעין קטן, אך מתרחב, של אמנים ישראלים המביטים מחדש במופשט האירופאי והאמריקאי של המחצית השנה של המאה ה20 שלא דרך הפריזמה הבעיתית של “אופקים חדשים”, והאבסטרקט הלירי , הכלאה סיגנונית שנתפסה בטעות כמודרנית.
Sharon Etgar
אתגר מציגה סידרת קולאזים מבד שזיכרון העבודות של נועה אשכול (ואולי, גם ג’ניפר בר לב) מפעם בהן. בסידרה של עבודות קטנות באינקוסטיקו. טכניקה זו של חימום שעווה עם צבע מזוהה בתולדות האמנות עם הציורים הפיונררים מהמאות ה 1-3 לספריה שהתגלו בפיום במצרים. האיזכור לתרבות שהכילה נצרות ופאגניזם, תרבות מיצרית ורומית, אינו יכול שלא להקרא כחיווי להווה. לעבודות הקטנות, שמעלות על הדעת את קנדינסקי המוקדם אך גם את אריה ארוך וגים דין, נלווה דוק של מלנכוליה.
שרון אתגר, ללא כותרת, 2013, שעווה ופיגמנט על נייר, 13’17 סמ
גסטון צבי איצקוביץ ממשיך את המהלך שהחל ב “קינון”, תערוכת היחיד שהציג ב CCA לפני כשנה. בעיות אוצרותיות בולטות שהיו בתערוכה העיבו על הערכת “העיר רוואבי “(2016), מיצב וידיאו בחמישה ערוצים , בה נראו סתתים שסיתתו באופן מסורתי ועתיר מאמץ פיזי את אבני החיפוי לעיר המודרנית . ב “מאז נשימת הזמן הקדמון” מוצגים פטישי הסיתות אחד אחד, על רקע עפר ,מופקעים ממקום ומזמן מול חֲרוֹתוֹת סלע , דימויים עתיקים מהסוג שמרוכז הר כרכום אך הם מצויים גם במקומות נוספים בנגב . היצוגים הראשוניים הללו של בעלי חיים ודמויות אנוש הם מהסוג ששימש השראה למודרניזם בינלאומי (ממקס ארנס ועד מירו קנדינסקי) ובעקבותיו לאמני התנועה הכנענית בארץ ואמנים קרובים להם ברוחם כמו דנציגר .כך, עוד מעגלי זמן ותפיסה שמפגיש את המודרניזם עם הארכאי. הסיבה והקשר הדימויים הללו נותרו סתומים עד כה.
אירית חמו משתמשת באבק אותו היא אוספת משואב אבק ששינתה למכשיר המשמש אותה כמאין מכשיר צביעה . כאן היא מציירת באבק לפי עבודה של מרסל ינקו מ 1949 המתארת חייל שנפל והוצגה בתערוכה של “אופקים חדשים”. ינקו, מדמויות המפתח הבינלאומיות המעטות שהגיעו לארץ השתייך אמנם למודרנזם האירופאי של תחילת המאה הקודמת כחבר בתנועת הדאדא אך המודרניזם שלו במהלך חייו בארץ הפך לדקורטיבי יותר מאשר עקרוני ואין תימה שהוא זכור בשל יוזמת הקמת עין הוד, כפר אמנים במיטב המסורת של מושבות האמנים במאה ה 19 .
Irit Hemmo
חמו מאתגרת בעבודת האבק את ההילה שנקשרה לינקו. מציעה גירסה מחוספסת פגיעה לאמנות המגויסת מרצון שעשה ינקו . לתד עבודות אלו מוצגת עבודה שיצרה לפי פרט מציור שלאהרון כהנא שכמו ינקו היה חבר ב”אופקים חדשים” העבודה היפה הוצגה לפני כשנה בחלק שעסק במחוות אמנים עכשווים לאמני אופקים חדשים בתערוכה שנערכה לקבוצה במשכן לאמנות בעין חרוד.
אירית חמו, ללא כותרת, בעקבות אהרון כהנא, 2016, פחם על נייר, 207,320 סמ
אופקים חדשים, וארכאולוגיה כמעצבת תודעה (וכמעט ספורט םאומי) היו שני מהאיפיונים התרבותיים של המודרנה הישראלית, הבורגנית הבטוחה בשליחותה כמביאה אור למזרח חשוך לצד היקסמות פטרונית מאותו מזרח עצמו. תודעת השבר של המודרניזם הבינלאומי,(בעיקר בעקבות מלחמת העולם השנייה ) הגיע מאוחר מאד לתודעה הישראלית . התערוכה הזו רק מרמזת להיקף הנושא עם החוטים לכנעניות, לעבודה מקומית (וגם יחס הפלשתינים לתרבות הישראלית כמודל) ,לזיכרון תרבויות קדומות וחלוציות אמנותית ישראלית.
אוצרת: קארין שבתאי גלריה עינגע
לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com
follow us on Instagram!
The current exhibit at the Inga Gallery, Tel Aviv, can be described in terms of a musical etude, thoughts on a particular theme which become an entire artwork. Curator Karine Shabtai presents works by Irit Hemmo, Gaston Zvi Ickowicz and Sharon Etgar. This small exhibition makes some observations on Israeli Modernism.
Sharon Etgar is working abstractly after years of figuration. She is part of a small yet expanding group of Israeli artists taking a fresh look at European and American Abstraction of the second half of the 20th century. Here she shows a series of fabric collages, evoking Noa Eshkol’s quilts. A series of small-scale works are in encaustic, identified with the funerary portraits by the artists of the Fayum in Egypt.
Gaston Zvi Ickowicz continues the path he began in his one-person show about a year ago, Nesting, in which he exhibited The City of Rawabi (2016), a video installation in which stonemasons using traditional methods prepared the masonry in “the first modern Palestinian city.” In Since the Breath of Primeval Time Ickowicz has installed photographs of the stonemasons’ tools on a background of dust, uprooted from time and place, facing pictures of petroglyphs in the Negev. Early representations of animals and human figures are of the sort that inspired International Modernism (from Max Ernst to Miro and Kandinsky) as well as members of the Canaanite movement in Israel and those close to their views, like Danziger.
Irit Hemmo uses dust to create an artwork after Marcel Janco’s 1949 painting depicting a fallen soldier, exhibited with New Horizons at the time. Israeli artists became aware of International Modernism’s feeling of deep crisis (especially following World War II) much later. The current exhibition provides hints of its scope, with its strands leading to the “Canaanite” artists, local artisanship, memories of early cultures, and pioneering Israeli art.
Inga Gallery of Contemporary Art, Tel AvivCurator: Karine Shabtai
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours – please write to thewindowartsite@gmail.com
follow us on Instagram!
