מאז נשימת הזמן הקדמון – אירית חמו, גסטון צבי איצקוביץ, שרון אתגר|Since the Breath of Primeval Time Irit Hemmo, Gaston Zvi Ickowicz, Sharon Etgar

את התערוכה מאז נשימת הזמן הקדמון אפשר לתאר במונחי אטיוד מוסיקלי, מחשבה על היבט מסוים ההופך ליצירה בפני עצמה.  קארין שבתאי מציגה עבודות של  אירית חמו, גסטון צבי איצקוביץ ושרון אתגר שהמשותף להן הוא יצירת הדימויים הטעונים היסטורית:  לעיתים במובן התיעודי כמו בצילום של איצקוביץ של ציורי סלע חרוטים מהנגב או המטאפורי  כמו בעבודות האבק של חמושנעשות התיחסות לעבודות של מרסל ינקו.

Since the Breath of Primeval Time-  view

Since the Breath of Primeval Time- view

מהתערוכה עולה  הירהור על המודרניזם הישראלי, יחסיו המורכבים עם המרחב ועם מקורותיו שלו. יש בה חוסר פסקנות, אפילו היסוס, שאינו מאפיין את הדיון הישראלי, וכאן משאיר מקום פתוח לבחינה מחודשת של עבר והווה.
שרון אתגר יוצרת כבר שנים אחדות עבודות מופשטות,זאת  אחרי שנים של ציור פיגורטיבי. היא חלק מגרעין קטן, אך מתרחב, של אמנים ישראלים המביטים מחדש במופשט האירופאי והאמריקאי של המחצית השנה של המאה ה20 שלא דרך הפריזמה הבעיתית של “אופקים חדשים”, והאבסטרקט הלירי ,  הכלאה סיגנונית שנתפסה בטעות כמודרנית.

Sharon Etgar

Sharon Etgar

 אתגר  מציגה סידרת קולאזים מבד שזיכרון העבודות של נועה אשכול (ואולי,  גם ג’ניפר בר לב) מפעם בהן. בסידרה של עבודות קטנות באינקוסטיקו. טכניקה זו של חימום שעווה עם צבע מזוהה בתולדות האמנות עם הציורים הפיונררים מהמאות ה 1-3 לספריה שהתגלו בפיום במצרים. האיזכור לתרבות שהכילה  נצרות ופאגניזם, תרבות מיצרית ורומית,  אינו יכול שלא להקרא כחיווי להווה. לעבודות הקטנות, שמעלות על הדעת את קנדינסקי המוקדם אך גם את אריה ארוך וגים דין, נלווה דוק של מלנכוליה.

שרון אתגר, ללא כותרת, 2013, שעווה ופיגמנט על נייר, 13'17 סמ

שרון אתגר, ללא כותרת, 2013, שעווה ופיגמנט על נייר, 13’17 סמ

גסטון צבי איצקוביץ ממשיך את המהלך שהחל ב “קינון”, תערוכת היחיד שהציג ב CCA לפני כשנה. בעיות אוצרותיות בולטות שהיו בתערוכה העיבו על הערכת “העיר רוואבי “(2016),  מיצב וידיאו בחמישה ערוצים , בה נראו סתתים שסיתתו באופן מסורתי ועתיר מאמץ פיזי את אבני החיפוי לעיר המודרנית . ב “מאז נשימת הזמן הקדמון” מוצגים  פטישי הסיתות אחד אחד, על רקע עפר ,מופקעים ממקום ומזמן מול חֲרוֹתוֹת סלע , דימויים עתיקים מהסוג שמרוכז הר כרכום אך הם מצויים גם במקומות נוספים בנגב . היצוגים הראשוניים הללו של בעלי חיים ודמויות אנוש הם  מהסוג ששימש השראה למודרניזם בינלאומי (ממקס ארנס ועד מירו קנדינסקי) ובעקבותיו לאמני  התנועה הכנענית בארץ ואמנים קרובים להם ברוחם כמו דנציגר .כך, עוד מעגלי זמן ותפיסה שמפגיש את המודרניזם עם הארכאי. הסיבה  והקשר הדימויים הללו נותרו סתומים עד כה.גסטון צבי איצקוביץ, חרותות סלע, 2017, הזרקת דיו פיגמנטי, 72'60 סמ
אירית חמו משתמשת באבק אותו היא אוספת  משואב אבק ששינתה למכשיר המשמש אותה כמאין מכשיר צביעה . כאן היא מציירת באבק לפי עבודה של מרסל ינקו  מ 1949 המתארת חייל שנפל והוצגה בתערוכה של “אופקים חדשים”. ינקו, מדמויות המפתח הבינלאומיות המעטות שהגיעו לארץ השתייך אמנם למודרנזם האירופאי של תחילת המאה הקודמת כחבר בתנועת הדאדא אך המודרניזם  שלו במהלך חייו בארץ הפך לדקורטיבי יותר מאשר עקרוני ואין תימה שהוא זכור בשל יוזמת הקמת עין הוד, כפר אמנים במיטב המסורת של מושבות האמנים במאה ה 19 .

Irit Hemmo

Irit Hemmo

חמו מאתגרת בעבודת האבק את ההילה שנקשרה לינקו. מציעה גירסה מחוספסת פגיעה לאמנות המגויסת מרצון שעשה ינקו . לתד עבודות אלו מוצגת עבודה שיצרה לפי פרט מציור שלאהרון כהנא שכמו ינקו היה חבר ב”אופקים חדשים” העבודה היפה הוצגה לפני כשנה בחלק שעסק במחוות אמנים עכשווים לאמני אופקים חדשים בתערוכה שנערכה לקבוצה במשכן לאמנות בעין חרוד.

אירית חמו, ללא כותרת, בעקבות אהרון כהנא, 2016, פחם על נייר, 207,320 סמ

אירית חמו, ללא כותרת, בעקבות אהרון כהנא, 2016, פחם על נייר, 207,320 סמ

אופקים חדשים, וארכאולוגיה  כמעצבת תודעה (וכמעט ספורט םאומי) היו שני מהאיפיונים התרבותיים של המודרנה הישראלית, הבורגנית הבטוחה בשליחותה כמביאה אור למזרח חשוך לצד היקסמות פטרונית מאותו מזרח עצמו. תודעת השבר של המודרניזם הבינלאומי,(בעיקר בעקבות מלחמת העולם השנייה ) הגיע מאוחר מאד לתודעה הישראלית . התערוכה הזו רק מרמזת להיקף הנושא עם החוטים לכנעניות, לעבודה מקומית (וגם יחס הפלשתינים לתרבות הישראלית כמודל) ,לזיכרון תרבויות קדומות וחלוציות אמנותית ישראלית.

אוצרת: קארין שבתאי גלריה עינגע

לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל
 thewindowartsite@gmail.com

follow us on Instagram!

 

The current exhibit at the Inga Gallery, Tel Aviv, can be described in terms of a musical etude, thoughts on a particular theme which become an entire artwork. Curator Karine Shabtai presents works by Irit Hemmo, Gaston Zvi Ickowicz and Sharon Etgar. This small exhibition makes some observations on Israeli Modernism.
Sharon Etgar is working abstractly after years of figuration. She is part of a small yet expanding group of Israeli artists taking a fresh look at European and American Abstraction of the second half of the 20th century. Here she shows a series of fabric collages, evoking Noa Eshkol’s quilts. A series of small-scale works are in encaustic, identified with the funerary portraits by the artists of the Fayum in Egypt.
Gaston Zvi Ickowicz continues the path he began in his one-person show about a year ago, Nesting, in which he exhibited The City of Rawabi (2016), a video installation in which stonemasons using traditional methods prepared the masonry in “the first modern Palestinian city.”  In Since the Breath of Primeval Time Ickowicz has installed photographs of the stonemasons’ tools on a background of dust, uprooted from time and place, facing pictures of petroglyphs in the Negev. Early representations of animals and human figures are of the sort that inspired International Modernism (from Max Ernst to Miro and Kandinsky) as well as members of the Canaanite movement in Israel and those close to their views, like Danziger.
Irit Hemmo uses dust to create an artwork after Marcel Janco’s 1949 painting depicting a fallen soldier, exhibited with New Horizons at the time. Israeli artists became aware of International Modernism’s feeling of deep crisis (especially following World War II) much later. The current exhibition provides hints of its scope, with its strands leading to the “Canaanite” artists, local artisanship, memories of early cultures, and pioneering Israeli art.

Inga Gallery of Contemporary Art, Tel AvivCurator: Karine Shabtai

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com

follow us on Instagram!

Posted in ציור, צילום | Comments Off on מאז נשימת הזמן הקדמון – אירית חמו, גסטון צבי איצקוביץ, שרון אתגר|Since the Breath of Primeval Time Irit Hemmo, Gaston Zvi Ickowicz, Sharon Etgar

ומה מציגים באולם בו ינאם טראמפ במוזיאון ישראל?|The Israel Museum’s official selection of art for Trump’s speech

אורי רייזמן,  שדרת עצי חרוב, שנות ה-60 צבעי-שמן על בד

אורי רייזמן,
שדרת עצי חרוב, שנות ה-60
צבעי-שמן על בד

ביקור נשיא ארה”ב, דונאלד טראמפ  יצר רגע מעניין, הזדמנות  לרפלקציה על אמנות ישראלית. מוזיאון ישראל נבחר כאתר לנאומו של הנשיא האמריקאי ובהודעה לעיתונות נכתב “צוות האוצרים המקצועי של המוזיאון אצר באופן מידי תצוגה מיוחדת של יצירות מאת אמנים ישראלים בולטים “… זו נתלתה , כך נכתב ,”מול טפט (!!) ענק בהשראת פסיפסים מימי בית שני…. חיבור זה בין אמנות עכשווית לארכאולוגיה ובין העבר ומורשת העם היהודי אל ההווה, ממחיש את ייחודו של מוזיאון ישראל..”
הבחירה באמנים ישראלים בולטים על ידי צוות אוצרים שלרשותו אחד האוספים המשובחים ביותר של אמנות ישראלית מעוררת עניין : האמנים המוצגים הם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, אורי רייזמן, אלימה, מיכאל גרוס וגבריאל כהן.
תמונת האמנות הישראלית העולה מהבחירה שונה מהותית ממה שאני הייתי מגדירה כאמנים ישראלים בולטים : מוצג רק ציור – כלומר עדיין “אמנות” מזוהה עם “ציור”. מצער לציין שכל האמנים כבר אינם בין החיים  – ולא יוכלו להנות מרגע החשיפה הבינלאומי שמזומן ליצירתם.

גבריאל כהן, ישראלי  מסביב לעולם ב-92 ימים, 1976 צבעי-שמן על בד

גבריאל כהן, ישראלי
מסביב לעולם ב-92 ימים, 1976
צבעי-שמן על בד

נראה שצוות האוצרים ששמותיהם נותרו עלומים (מביך שחשו צורך להוסיף את המילה “מקצועי”  ליד “אוצרים” ) בהחלט היה מודע בצורך בגיוון: בין  ששה האמנים יש אשה אחת – אלימה. אם כל הסימפטיה ליצירתה קשה לי לחשוב אליה כאמנית ישראלית בולטת; יש גם את גבריאל כהן שנחשב לoutsider מובהק.
קריאה היסטורית של המבחר מעלה שאין עירעור על מקומה המרכזי של “אופקים חדשים” -זריצקי ושטריכמן. גרוס, ריזמן ואלימה שייכים כולם למינמליזם הישראלי. העובדה שהעבודה המאוחרת ביותר המוצגת היא עבודתו של גבריאל כהן, מ 1976, טורדת ממש. בארבעים השנים האחרונות האמנות הישראלית עברה שינויים מהותיים, התברכה באמנים מצוינים ואין לכך בדל ביטוי.

***

חבל שחמש עשרה דקות התהילה שהזדמנו לאמנות הישראלית לא נוצלו להעלות פרופיל מעניין יותר מבחינה מדיומלית ותכנית. האמנות הישראלית טובה בהרבה מהתמונה השמרנית והמאופקת שנפרשת באולם שהוכן לנאום.
מוזיאון ישראל אינו, למרבה הצער,מוזיאון לאומי אבל  קיבל כאן משימה לשרטט פרופיל של המיטב הישראלי . ההזדמנות הוחמצה .

הכנת האולם במוזיאון ישראל

הכנת האולם במוזיאון ישראל

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

The visit of  US President Trump has created a very interesting opportunity to reflect on Israeli Art. The Israel Museum, Jerusalem, was selected as the site for the president’s speech, the Museum’s PR release stating that “The Museum’s professional curatorial staff has immediately curated a special exhibition of the artworks by the most outstanding Israeli artists.”
The choice of “outstanding Israeli artists” by a staff of curators who have access to one of the most superb collections of Israeli art piques the interest: the artists on exhibit are Joseph Zaritsky, Yehezkel Streichman, Ori Reisman, Alima, Michael Gross, and Gabriel Cohen.

Zaritsky Yosef, Untitled, 1964

Zaritsky Yosef, Untitled, 1964

The “snapshot” of Israeli art as seen from this selection is fundamentally different from what I would have defined as “outstanding Israeli artists.” Here painting is the only medium on view, meaning that Israeli “art” is solely identified with “paintings.” All six artists have passed away so are unable to enjoy the international exposure of their works.
The anonymous curators (embarrassed by the Museum who felt the need to add the word word “professional”) definitely thought of the value of diversity: there is one woman among the six (Alima), who, despite the positive feelings I have towards her oeuvre, is not an artist I would place among the “most outstanding Israeli artists,” and then there is Gabriel Cohen, who is clearly considered an “outsider artist.”
An historical reading of the selection shows that the prime place of “New Horizons” remains unchallenged as does Israeli Minimalism. The fact that the latest work on view dates from 1976, a painting by Gabriel Cohen, is very troublesome. Over the past 40 years, Israeli art has undergone essential changes and has been blessed with excellent artists, of whom there is not the slightest hint here.

                                                                                                                        ***

It is a pity that the opportunity given to Israeli art for its “15 minutes of fame” is not being used to demonstrate a higher profile in terms of mediums and content. Israeli art is far better than the restrained, conservative picture displayed in the hall prepared for Trump’s speech.

DSC_5281

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com

Posted in אירועים, ציור | Comments Off on ומה מציגים באולם בו ינאם טראמפ במוזיאון ישראל?|The Israel Museum’s official selection of art for Trump’s speech

ריכוז ביתנים מרתק בארסנלה: גאורגיה, סינגפור, טוניסיה, טורקיה. ביאנלה ונציה 2017

אחת התופעות הבולטות, והמעודדות, בביאנלה הנוכחית בונציה היא התחושה שמעגל האמנות העכשווית ממשיך להתרחב אל אף הגלים העכורים של קסנופוביה ששוטפים חלקים בעולם ביתר שאת. הביתנים של גאורגיה, סינגפור, טוניסיה, טורקיה הם מהבולטים ההופכים את הארסנלה  לריכוז ביתנים מרתק. למעט הביתן הטורקי, מדובר במדינות  שביתניהן נחשבו בעבר הלא רחוק לשוליים, כאלו שמרבית המבקרים יבכרו על פניהם את הביתנים של מי שנחשבו למעצמות התרבות – בריטניה, גרמניה, צרפת ארה”ב ורוסיה הסמוכים זה לזה  באזור הוותיק, המיוחס יש לומר, בג’רדיני.  מדובר על המשך מהלך שתחילתו נראתה כבר בשנות ה 90.  שתי הביאנלות האחרונות, שאצרו מסימיליאנו ג’וני “הארמון האנציקפולדי” ב 2013 (  http://old.smadarsheffi.com/?p=642) ואוקי אנווזר (Okwui Enwezor) All the World’s Futures”” ב 2015  (http://old.smadarsheffi.com/?p=3395) היו פוליטיות במוצהר והפנו זרקור למרכזים חדשים וגם למבט מחודש על מה שנוצר בעבר באפריקה, אסיה ומזרח אירופה ונחשב בעבר לשולי או חקייני בלבד.

השנה,על רקע תחושת שמרנות והימנעות מהבעת עמדות לא קונזנסאליות בתערוכה הבינלאומית שאצרה כריסטין מסל, ביתנים אלו, על החריפות והישירות
בהם, בולטים במיוחד.

גאורגיה :

Vajiko Chachkhiani מציג בביתן האפלולי והאפוף ריח שתן את “A Living Dog in the Midst of Dead Lions” צריף דולף, עלוב שניתן להציץ בחלונותיו לתעמת עם עליבות, ריקבון ועוני. הצריף הובא,במה שניתן לכנות בקושי שלמותו מגאורגיה .תהליך הצפוררות ימשיך לאורך חמישה חודשי הביאנלה. העבודה מעלה על הדעת את The Toilet (1992) , עבודה של איליה קבאקוב שהטצגה בדוקונהטה 1992 ובה העתק של שרותים ציבוריים סובייטים בתוכם היה  מיצב  של  בית משפחה.

הורד

סינגפור :

שלד אוניה עצום עומד במרכז ביתן שכותרתו . Dapunta Hyang: Transmission of Knowledge הוא מבוסס על מחקר של האמן Zai Kuning העוסק במחקר של תרבות מלאית ושאלות זהות בכלל וזאת בתוך ההקשר של בניית תודעת הלאום הסינגפורית שנמשכת מאז קיבלה המושבה עצמאות מהבריטים בשנות ה 60 .

Zai Kuning, Dapunta Hyang: Transmission of Knowledge singapore pavilion

Zai Kuning, Dapunta Hyang: Transmission of Knowledge
singapore pavilion

טוניסיה :

ביתן בו מחתימים בעזרת טביעת אצבע  Freesas, על משקל Visas .כותרת הביתן The Absence of Paths , העדר דרך אינו מותיר כל מקום לטעות אשר לתחושת יאוש המהגרים שהוא מבקש ל העביר לקהל השבע של באי הבינאלה. מעבר לביתן בביאנלה הוצבו עוד שלושה ביתנים קטנים , זהים ברחבי ונציה.IMG_4732

טורקיה:

Cevdet Erek  אמן שחי ופועל בטורקיה יצר מיצב אדרכלות ובשם, ÇIN, 2017,מילה שהיא אונומטופיאה לרעש בטורקית.ה תחושה היא כשל איצטדיון ,או בית סוהר , או אתר שהוסב לאתר כליאה (כמו איצטדיונים בפריס על ידי הנאצים, או על ידי משטר האימים של פינושה בצ’ילה בשנות ה 70 ) . בהקשר חמצב בטורקיה השאלה האם מדובר באזהרה או תיאור מצב נותרת פתוחה וקריאה של המיצב במונחים אקזיסטנציאליסטים בלבד מנותקת ומעוקרת מידי. Cevdet Erek  יצר עבודה שעוסקת במציאות מסויטת.IMG_4711

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –
 www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

Posted in אירועים | Comments Off on ריכוז ביתנים מרתק בארסנלה: גאורגיה, סינגפור, טוניסיה, טורקיה. ביאנלה ונציה 2017

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art