מחשבות על ציורי המאזנים של דנה זלצמן |Reflections on Dana Zaltzman’s paintings of scales

 

דנה זלצמן מנציחה רסיסים של זמן, שברירים בהם המודעות לחולף מתחדדת כמעט לכדי חרדה. לפרטי פרטים היא מציירת מאזניים בהם נשקלים למרבה האבסורד נוצות, פרחי סביון, או שקית נייר  כאשר על הכף השניה משקולות מתכת.

Dana Zaltzman, Untitled, Oil on Linen, 56 x 46 cm.

Dana Zaltzman, Untitled,
Oil on Linen, 56 x 46 cm.

האיקונוגרפיה של מאזניים כמאזני צדק נטועה באמנות מיצרית, בספר המתים שם נשקל ליבם של נפטרים על מאזנים ואם קל ליבם מנוצה הם זוכים לחיי נצח . בנצרות מתואר המלאך מיכאל שוקל נשמות ביום הדין האחרון ובימי הבינים תוארה מעלת הצדק כאשה מכוסת עינים שבידיה חרב ומאזניים.
ציורי המאזיים של זלצמן, כמו מרבית ציוריה נעדרים חגיגיות אך יש בהם הוד ויראה. נוצות לבנות,לחלוטין לא אקזוטיות, או פרחי סביון שצומחים בר ונשיפה מפזרת את זרעיהם לכל  עבר, ממלאים קערות מאזניים בוהקות. הם נשקלים מול משקולות ברזל, כאילו מתגרים בהם בצרוף של תקווה תמימות ויאוש, שדומה שעולה מהעבודות היפות- כואבות, מודעות לעצמן עד לשדן, שמציגה זלצמן.
ההשכלה של זלצמן (ילידת 1982) היא מסע בין תחנות שאינן על דרך המלך של האמנות הישראלית. היא למדה במקביל אמנות במכללת תל- חי  וציור פיגורטיבי אצל אמיר ניר בקיבוץ גושרים (בשנים 2005-2007), לאחר מכן השתלמה בנורבגיה אצל הצייר עוד נרדרום  Odd Nerdrum, המצייר בהשפעה של רמברנדט וקראווג’ו ומציע התבוננות מחודשת  בקיטש. מ 2009 עד 2012 למדה ב The Florence Academy of Art, בית ספר אמריקאי במסורת האקדמיות הצרפתיות של המאה ה 19 הפועל בפירנצה.
זלצמן מפתחת אפוא את סגנונה על סמך הכרות עם תולדות האמנות וזרמים עכשווים. בציוריה אזורים  שקופים, כמעט רפרוף מכחול על הקנווס באיכות ערפילית, לצד קונקטריות פריכה של אוביקטים שנדמה שניתן למשש אותם ולחוש קור מתכת או חיספוס של עלה. היא חוקרת את המגבלות והכזבים של שיקוף מציאויות. יכולתה ליצור אשליית אוביקט מעוררת התפעלות אך מטרת פעולתה אינה , כפי שניסח זאת שיקספיר ב”המלט”, בדברו על משחק  ועל אמנות בכללה ” … להניף ראי אל מול הטבע… “*. זלצמן יוצרת אזור דמדומים של מציאות וכמעט העלמותה, כמו מפצירה בצופים בציורי המאזניים שלה ,לשקול את הפגיע ,החולף, מול המתכת, להתמוגג מיופי ארצי, ולהשתהות לפני גזר הדין.

*(המלט – מערכה 3, תמונה 2,תרגום דורי פרנס)

הטקסט נכתב כטקסט נלווה לתערוכה בגלריה זימאק לאמנות עכשווית


הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

Reflections on Dana Zaltzman’s paintings of scales

Dana Zaltzman encapsulates fragments of time, fragile shards in which the awareness of the transient becomes acute to the point of anxiety. She paints scales in painful detail, absurdly weighing feathers, groundsel flowers, or paper bags, with metal weights on the opposite weighing pan.
The iconography of the “scales of justice” is rooted in Egyptian art. The Book of the Dead describes how the heart of the deceased is weighed on a scale: if the heart is lighter than a feather, the departed is awarded eternal life. Christian iconography depicts the Archangel Gabriel weighing souls on Judgment Day, while medieval painters depicted personified Justice as a blindfolded woman holding a sword and a scale.unnamed (1)
Dana Zaltzman’s paintings of scales, like the majority of her works, are devoid of festive tones but are imbued with sumptuousness and a sense of awe. White feathers are not exotic at all, neither are groundsels, which grow wild, their seeds dispersed with a breath of wind. These items fill the glowing pans of the scale, being weight against iron weights, as if challenging them with a combination of hope, innocence, and despair which seem to arise from Zaltzman’s oeuvre – beautiful, painful paintings, with consummate self-awareness.
Dana Zaltzman’s (b. 1982, Israel) quest for art education has taken her on a journey off the beaten path of Israeli art. While an art student at the Tel Hai Academic College, she was studying figurative painting in the private studio of Amir Nir on Kibbutz Hagoshrim (2005-2007). She then traveled to Norway to study with Odd Nerdrum, an artist whose works are greatly impacted by Rembrandt and Caravaggio, offering a renewed observation of kitsch. Zaltzman then traveled to Florence to study at the Florence Academy of Art (2009-2012), an American school in Italy, continuing the tradition of 19th century French academic painting.
Zaltzman has thus been developing her style in relation to art history and contemporary trends. The paintings feature transparent brushwork seems to be hovering over the canvas alongside of crisp rendering of objects. One can almost feel the cold metal or the rough surface of the leaves she depicts, as Zaltzman studies the limitations and lies in reflecting realities. Her ability to create the illusion of objects is amazing, but her goal is not “to hold…the mirror up to nature,” as Shakespeare wrote in Hamlet, describing acting (and art in general).*
Zaltzman has created a “twilight zone” of reality and its near disappearance. It is as if she is beseeching viewers through her scales paintings to weigh the vulnerable and transient as compared to the metal, to delight in earthly beauty, and await Judgment Day.

*Hamlet, Act 3, scene 2.

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com

Posted in ציור | Comments Off on מחשבות על ציורי המאזנים של דנה זלצמן |Reflections on Dana Zaltzman’s paintings of scales

כלים שלובים – מיכה אולמן ֻ|Micha Ullman – Connected Vessels

השולחן ההפוך, הצבוע שחור, המלא מים, ניצב בחלל השלישי, האחרון,בתערוכה  “כלים שלובים” של מיכה אולמן בגלריה גבעון . סביבו תלויים רישומים במערך זהה לשני החלקים הנוספים בתערוכה : פסל במרכז החלל וסביבו רישומים. התלת מימד במרכז כמו אוביקט להערצה וסביבו דימויים  כיתמיים ,מה שנדמה כתמונות מתת מודע או חלום.

Connected Vessels Micha Ullman 2016

Connected Vessels
Micha Ullman 2016

השולחן הצבוע שחור מבהיק, נראה כמו חיה מתה,שרועה על גבה ורגליה קשויות באוויר אך גם כשלולית מים בו יכולה להשתקף הבריאה. הוא מעלה על הדעת את 20:50  העבודה המוכרת מאד של ריצרד ווילסון Richard Wilson מ 1987 העשויה שמן מכונות משומש (המיצב ביחיד שמוצג באופן קבוע באוסף סאצ’י בלונדון) וכמו כל עבודה בה מים יוצרים השתקפות מתקשר, בהכרח, למיתוס נרקיסוס. אולמן מזקק את הריבוי האסוסיאטיבי, הכמעט בלתי נסבל, לרגע פואטי, מקסים, טרגי ושקט.
העבודות התלויות סביב השולחן ההפוך (המת ?) הן רישומים. זהו המונח שנעשה בו שימוש בטקסט וכותרות התערוכה  אבל דומה שהוא משמש בעיקר בהעדר מונח אחר. אולמן , כך הסבירה הגלריסטית נעמי גבעון מניח על נייר רווי מים חפצים כמו כסא כוסות צלחות וסכ”ום, משתמש בלחצם על הנייר ליצור צורות , מוסיף צבעים ומים עד לקבלת האימפרסיות של חפצים ומים שמרחיבות את מושג הרישום, מפגישות זיכרונות טכניקות יצירת דימוי כמו פיקטוגרמות ופרוטאז עם תהילכים טיבעיים של ספיגה וייבוש. עולם מאוכלס ברוחות רפאים יצר אולמן בדימוים האל בהם הוא עושה שימוש בשפה איקונוגרפית שגורה שעבודותיו תרמו לביסוסה  לאורך כארבעים שנה.
הרישומים שבהם שולחנות ערוכים, וכיסאות מזוית שונות מקיפים גם את “דו-משפחתי”, פסל שתי אסלות עם מיכל שטיפה המחוברות זו לזו (הקישור לדושאמפ בלתי נמנע אבל, אני מסכימה לחלוטין עם צלמונה, לא תורם רבות לקריאה))  וגם את הפסל “כלים שלובים” הניצב בקומת הכניסה ושמו כשם התערוכה. בשני הפסלים אולמן מעמת את הצופים עם שפה אמנותית בוטה יותר מזו בה השתמש בעבר: המתכת המגולוונת של האסלות, ההעלמות של כל מסך פרטיות . “כלים שלובים” עשוי מתכת מים והחלודה הנוצרת מהמפגש בין החומרים.img_0857_web
הצרוף מנכיח את חלוף הזמן, את השבירות והפגיעות של מה שנדמה לנו איתן. הדימיון  לעץ ספרות קבלי, ולא פחות מכך לשולחן נטוש ממקם את העבודה בין הפולחני רוחני ליומיומי, לגס, בין מיתוס עבר להתפוררות אפוקליפטית. אולמן, כמו אמנים רבים מאמצע המאה הקודמת (ריצארד סרה, טוני ריזן,) משתמש בחלודה. שם התערוכה מרמזת לנסונות שלנו להסביר את העולם באופן מדעי (חוק כלים שלובים) וגם לתפיסות המיסטיות, במקרה זה היהודיות של הכלים ושבירת הגלים הקבלית כהסבר לקיום העולם כפי שאנו מיכירים אותו .img_0870_web
הרישומים בתערוכה עשויים בגודל אחיד של גיליון 70X100 ס”מ (למעט שניים שגודלם כפול) שכאילו סוכר את הנוזליות ,את הגמישות הצורנית שמאפיינת את העבודות והחשיבה .
דימוי חוזר הוא שולחנות עליהם בצלחות ריקות וללא סועדים המשך לעיסוק הנרחב של  אמנים ישראלים בצלחת הנטושה בהקשרי שואה. מדובר על הטווח שבין העשייה של משה גרשוני במיצב  “בדם ליבי” מ 1980 במוזיאון תל אביב ואחר כך בביאנלה בונציה, שם הציגו אולמן וגרשוני יחד, צלחות הקרמיקה המצוירות של גרשוני מאמצע שנות ה 80 ועד ל”ליל שישי” של ארז ישראלי מ 2009.  שוב ושוב חוזר גם הכסא ריק ,מוטיב ישראלי שהפך למונח טעון בלא מעט אירוניה מאז תערוכת “הנעדר הנוכח – הכיסא הריק באמנות הישראלית ” שאצר  מרדכי עומר ב1991 ובה השתתף אולמן . הכסא מאזכר גם את הכסא ששימש את יוזף בויס בעבודות רבות כמו Fat Chair  מ 1964, עבודה שהאיפון שלה כעבודה משתנה- מתכלה מתקשרת לתערוכה הזו של אולמן .

בדם ליבי , משה גרשוני 1980

בדם ליבי , משה גרשוני 1980

מעניין  שהעיסוק הבולט כל כך בזיכרון השואה בתערוכה הפך כמעט לפיל הלבן במרכז החדר בכתיבה אודותיה, הן בטקסט המלווה והן בביקורות וסיקור.בטקסט התערוכה, התבוננות נרחבת בעבודות של אולמן כותב יגאל צלמונה, שאצר את הרטרוספקטיבה הגדולה לאולמן ב 2011  על  הקשרים ל ” שלוליות החול האדמדם זרועות עקבות אדם ורהיטים כמו בהשראת אירועי רצח המוני ופיגועי התאבדות שהכתימו את רצפות האתרים שבהם התקיימו מופעי זריקות החול שלו. וחישבו על הרישומים האקוורליים של אולמן שנוצרו ממפגש דינמי בין מים לגרגרי אדמה….” . בהחלט אפשר לחשוב על אירועי רצח המוני, וכאלו נוכחים ללא הפסק בהיסטוריה ובהווה אך הזהירות היתרה מההקשר של שואה בקריאת עבודות של אולמן מענינת .
שורת העבודות של אולמן  שנעשו במוצהר בהקשר שואה ארוכה ביותר  –ב”גרונד” מ 1987 בדוקומנטה בקאסל גרמניה, על דימויי הכסאות הריקים שבה והאסוסויאציה הברורה לקבר אחים, “הספרייה” האנדרטה לשריפת הספרים בככר באבל בברלין (ולא ,המסר האוניברסלי אינו מוחק את המקרה הפרטיקולארי של השואה, במהלך התיכנון אולמן התיחס למימדי הפסל בחשיבה על דרגשי שינה ותאי גזים), “מולד” בשטוטגרט ב 1996, ועוד ועוד. אולמן דיבר אינספור פעמים על משפחתו שיצאה את גרמניה טרם השואה אך גם כשצלמונה כותב על “הצפה” עבודה שעוסקת במובהק בהקשר זה הוא נשאר בהקשר הבהרת המקום שמים, כחומר תפסו בעבודות של אולמן: ” ב-1999 נולדת יצירת מים אחרת של אולמן, “הצפה”, על אי קטן בגרמניה, ליד נהר ורה. ” כותב צלמונה “על גדת אותו נהר, במרחק של קילומטרים ספורים שכן בית אביו, אחד משבעה אחים ואחיות שעלו באנייה לפלשתינה בשנת 1933 .אולמן יצק באדמת img_0885_webהאי תבנית סירה שמצא בסביבה, מותאמת לשבעה נוסעים. בימים גשומים שמביאים להצפת הנהר היא נעלמת לשבועיים-שלושה ועם התייבשות המים היא חוזרת כפסל. שילוב אולמני טיפוסי בין זיכרון, שכחה, גורל, שפה, ממד אישי פרטיקולרי וכוחות טבע מחזוריים ארציים וקוסמיים.” אכן זיכרון – 1933 ,עליית הנאציזם, זיכרון סירות היהודים שנדדו ללא נמל לעגון בו ,ועוד ועוד זוועות.
זמן, החלוף שלו, רשמיו, היכולת לתפוס את נקיפתו, הם חוטי שני שמקשרים את העבודות זו לזו: המים בשולחן ההפוך באסלות ובכלים השלובים יתכלו ללא מילוי מחדש והתכלותם לא תבשר טובות. ברישומים מעגלי המים מסמנים עיתות עבודה. אולמן לא מותיר לצופים הרבהבמה להתנחם מלמד היופי של ההתפוררות אותה הוא מתאר. אפשר להתבונן בשולחן ההפוך,  ביופי של משחקי השתקפות, לדמיין אותה כסירת הצלה.

סיור עם ד”ר סמדר שפי יערך בביאנלה לרישום בירושלים ב 6 ינואר.ראו פרטים בעמודת סיורים והרצאות : http://old.smadarsheffi.com/?page_id=18
הסיורים אינם מתפרסמים ב FACEBOOK. לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

Micha Ullman – Connected Vessels

The upside-down black steel table, painted black and filled with water, stands in the third and last space in Micha Ullmann’s most recent exhibit Connected Vessels, at the Givon Gallery, Tel Aviv. Drawings hang around it in a display pattern identical to the exhibition’s two other sections: a sculpture stands in the center of the space, surrounded by drawings. The three-dimensional item in the center looks like an object of worship surrounded by images rendered in patches of color, seemingly from the unconscious or dreams.img_0885_web
The shiny black table looks like an animal corpse stretched out on its back with its stiff legs in the air, but also as a reflecting pool for all of creation. It brings to mind 20:50, the renowned known work by Richard Wilson from 1987 made of used sump oil and steel (on permanent display at the Saatchi Collection, London), and, like all work in which water creates a reflection, is unavoidably associated with the myth of Narcissus. Ullmann distils the almost unbearable associative multiplicity into a poetic moment of enchantment, tragedy, and quiet.
The drawings depicting set tables and chairs from various angles also surround the “Two-Family House” sculpture made of two toilets with a flush tank connecting the two, as well as the sculpture “Connected Vessels”” installed on the entrance level, the piece that shares its title with the exhibition.img_0893_web
The combination makes present the passage of time, the fragility and vulnerability of what seems to us strong and abiding. The similarity of the dining table to the kabbalistic tree of sefirot places the work between the spiritual and the mundane, between the myth of the past and apocalyptic collapse. The name of the exhibition refers to our attempt to explain the world, either through science, or in this case, through Jewish mysticism: kabbalistic vessels were shattered, as an explanation for the existence of the world as we know it.
The recurring image in the drawings is the table set with empty plates, an image treated continuously and broadly by Israeli artists referring to the abandone

Connected Vessels Micha Ullman

Connected Vessels
Micha Ullman

d dinner plate in contexts of the Holocaust. It is interesting to discover that this engagement, so outstanding in Shoah memory in the exhibition, has almost become the “elephant in the room” in the writings about the exhibition, the gallery text, and the art criticism and media coverage.
The passage of time, the ability to capture its beat, links the works: the water in the upturned table, in the toilets, and the connected vessels will evaporate and will not be refilled. The contents are not the harbingers of good news. In the drawings, the water circles mark out time like the rings in a tree trunk. Ullmann leaves nothing to console viewers, but shows the beauty in the decay.

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925

For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com

Posted in Uncategorized, פיסול ומיצב, ציור | Comments Off on כלים שלובים – מיכה אולמן ֻ|Micha Ullman – Connected Vessels

Klone זיכרון של עץ – שכחה של אדמה

התערוכה של Klone היא תערוכה מקסימה. הישירות , מה שניתן בזהירות לכנות תמימות, כובשת וזאת למרות הבוסריות, ואפילו מידה של פשטנות .” זיכרון של עץ – שכחה של אדמה” היא חלק מגל  המעבר של אמני רחוב לתוך חללי אמנות מסורתיים, גל שהתחיל לפני כעשור בעולם ( ואחרי התקדימים הבולטים כמו  Jean-Michel Basquiat  בשנות ה 80 ) והפך לתופעה בולטת גם בארץ , במקביל להכרה בסצנת הגרפיטי ואמנות הרחוב המקומית.

klone memory of a tree 2016  ink on paper 200x142-cm

klone memory of a tree
2016 ink on paper
200×142-cm

מטמורפוזות, שינויי זהות ונזילות בין צורות קיום אנושיות, חיתיות וצימחיות משרטטות על ידי  Klone במרחב הגלריה. ברישומים ,מסכות, עבודת וידיאו וציור על עץ הוא מציע מסע שמשתרע על תרבויות וזמנים מדומינים. בעולם החורפי של Klone מפגש בין שר היער של גתה ,המטאמורפוזות של אובידיוס, וולט דיסני נראה הגיוני בהחלט.
דימוי העץ ניצב במרכז התערוכה: בטקסט התערוכה מוצע לקרוא את החלל כעץ: Klone חילק את החלל לשנים באמצעות נייר חום ופיר גדול וריק כגזע שרוקן . דרך ה”גזע” נכנסים לחלל בו מוקרן וידיאו . הוידיאו המוקרן ישירות ,בגדול על קיר מורכב מחלק תחתון בו פניהם של בני זוג  מתנשקים וחלק עליון בו דמות שפניה מכוסות המסכה הופכות לציפור, ואז לעץ בתהליך שינוי מחזורי. חץ אדום ,סממן של רעל האלימות הופך גם הוא חלק מהמחזוריות של צמיחה ושינוי .Klone במידה של אירוניה, שהמצאה היא שמעניקה לוידיאו את איכותו, צייר את ההתרחשות של מטמורפוזה על פניה של דמות היושבת חזיתית על שרפרף, כאילו אדישה לדרמה בראשה ולסיפור האהבה למרגלותיה.

klone-recollection forever in motion-2016 (video and- stop-motion animation)

klone-recollection forever in motion-2016 (video and- stop-motion animation)

העץ, כאמבלמה  חוזר בכל העבודות. Klone יוצר פרחי- גזע, חתכים של עץ בהן טבעות הזיכרון מצוירות בקוים רכים כך שהם ספק עלי כותרת, ספק גזע, כאילו הזיכרון עצמו הופך אמורפי. בקווים רכים סדורים הוא משתמש גם בציור שועלים,שמים וצמחים פנטסטים .ברישומים הגדולים,הממוסגרים שורר דיסוננס בין אופי העבודה הקווי, המהיר, הרווי למיסגור המרחיק, המאציל מה שאמור כנראה להיות מכובדות  ולמעשה כולא את החיספוס. לקו של Klone איכות  שנעה בין מה שנראה כשרבוט במחברת לאיכות שמזכירה  עבודות קיווקוו של טל מצליח וברגעים נדירים את סי טוומבלי  בעבודות שלו בשנות ה 80 .

באופן מעניין העולם הפואטי, החורפי, הרומנטי, הפאטלי ש Klone מצייר מעלה על הדעת את שיריו של אלתרמן ,המשורר שעומד בלב ליבה של ההגמוניה התרבותית של ישראל המוקדמת (ומי שההתנגדות לשירתו עיצבה את הפואטיקה השוררת כיום). אפשר לחשוב על כך בהקשרי ההגירה : Klone יליד חרקוב באוקראינה הגיע לארץ בשנות ה 90 והפך לחלק מקהילת אמני גרפיטי מקומית ואח”כ בינלאומית . היסוד של הגירה, נוודות בולט לצד עולם הדימויים האירופאי, במיוחד מזרח אירופאי החוזר בעבודות. אלתרמן , יליד ורשה שנערותו עברה אליו בחלקה באוקראינה כתב בספרו הראשון “כוכבים בחוץ” על החיים בדרך בה הולך הנודד כקיום אנושי נעלה. בכתיבה שאין בה זכר לשיוויון מיגדרי , וכך גם אין באמנות של Klone ,הנווד הוא מי שסוגד באותה מידה לחורשה ולאשה שבשתיהן יעבור ואינו מחויב כלפיהן (“…..יידך ריקות ועירך רחוקה/ולא פעם סגדת אפיים/לחורשה ירוקה ואשה בצחוקה/וצמרת גשומת עפעפיים.)

klone a memory slice of it 2016-(paint-on paper-)

klone a memory slice of it 2016-(paint-on paper-)

הנשים העירומות  מצוירות באדום, סימן של מין, ראשוניות וסכנה לחופש הנווד.  הנווד של    Klone אינו פליט ענמלט על נפשו אלא הנווד הרומנטי היוצא לחפש את עצמו בעולם עם איילות, טבע אפוף סוד והבטחה  אפלה .יחד עם העצים שצומחים לידן,בתוכן ועליהן מדובר במערכת סמלים שמתרפקת על זמן  ומקום אחר.

גלריה חזי כהן וולפסון 54 תל- אביב

סיור עם ד”ר סמדר שפי יערך בביאנלה לרישום בירושלים בינואר.ראו פרטים בעמודת סיורים והרצאות :

http://old.smadarsheffi.com/?page_id=18

הסיורים אינם מתפרסמים ב FACEBOOK
לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

Posted in Uncategorized | Comments Off on Klone זיכרון של עץ – שכחה של אדמה

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art