החלון | The Window

התערבויות חזותיות היא תערוכה מפתיעה ומעוררת מחשבה. השאלה מדוע את העבודה של אייזנברג לא מוכרת יותר, אינהרנטית לזרות ,אולי הנושא המרכזי במקבץ העבודות הקטן   (מידי ) המוצגות בבית רמי ואורי נחושתן.
אייזנברג , בן שבעים,  פועל בארץ כבר שנים אך הציג  כאן מעט מאד (לא הצלחתי להזכר שמשבו נוסף לודיאו במוזיאן הרצליה ב 2003 , בעבודה של קבוצת ESCAPE Program שהיה בין מיסדיה) .כיום הוא עובד גם בניו-יורק ובמוסקבה , שם הוא הציג במהלך השנה תערוכת יחיד רטרוספקטיבית  בMMOMA – moscow museum of modern art.

Valeriy Ayzenberg The eye 1994-1998

מיצב הוידיאו התערבויות חזותיות, מורכב משתי שורות מסכים צמודים היוצרים התרחשות אינטנסיבית ,אלימה של פרוק . ברובם נראה האמן כשהוא חושף איברי פנים מצולמים צאחורי שכבות נייר ,או מצייר סימוני פנים , יוצר מה שמאזכר מסכות שיבטיות  זאנריות או אנימציה שהשתבשה, משהו שנע בין קישוט להשחתה . העבודה מלאה התיחסויות לתולדות אמנות עכשוית מפיקסו עד נאם גון פייק וארנולף ריינר הגרמני. היחס הגופני בין האמן לדיוקנאות שהוא יוצר/משחית נע בין מצבים שגוף האמן תופס את המסך כולו לרגעים שרק ידו ניראית אוחזת סכין או מציירת. אייזנברג משרטט כאוס, כמעט מתבקש לומר אובדן צלם.
אחת העבודות בסדרה, צילום מקרוב של עין שאייזנברג חותך- חופר בה בסכין יפנית והיא מתכסה חליפות בצבע שחור  מוקרנת בנפרד. ההתיחסות לסצנת הפתיחה המפורסמת של “כלב אנדלוסי” , שיצרו לואי בונונאל ודאלי ב 1929 ברורה אך לא מורידה מהאפקטיביות של השיח מישטור ,איסור ופחד מהתבוננות.

Un Chien Andalou is a 1929 Luis Buñuel and Salvador Dalí.

מיצב הסאונד כשל הלשון של מכונת הדיבור נעשה עבור התערוכה הנוכחית . פואמה של ולדימיר מצקין תורגמה לעברית על ידי מאשה זוסמן , האמנית שהיא עולה –ותיקה שהתערתה היטב בשדה האמנות הישראלי . הפואמה (כך נכתב בטקסט התערוכה)  היא  מטפורה על הגירה מספרת את סיפורה של משפחה מהגרת. לאחר התרגום יצרה זוסמן תעתיק של הטקסט בעברית לאותיות קיריליות ואת התעתיק הזה מקריא אייזנברג שמדבר עברית אך בקושי .העבודה אמנם חוזרת על מתכונת עבודות אחרות שעסקו בשיבוש ותרגום ( כמו למשל העבודות של  Zineb Sedira  על ערבית אלז’יראית ,צרפתית ואנגלית) אך כאן העניין הוא במערך הפנימי של הקהילה דוברת הרוסית ובשוני המהותי בין מי שנכנס למעגל הישראלי למי שנותר בחוץ.

קשה לעמוד על איכויותיו של אייזנברג התערוכה קטנה כל כך אך די בה כידי לעורר רצון לראות עוד ולתהות מדוע עד עכשיו לא הוצג בארץ באופן נרחב יותר.

אוצרת : סמדר קרן
בית רמי ואורי נחושתן, אשדות יעקב 

וזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות   

 www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

החלה ההרשמה לקבוצת סיורי האמנות הקבועה  2017-18 לפרטים כיתבו ל

אדום על צהוב היא תערוכה מפתיעה באיכותה. “מבחר מאוסף פרטי” הוא פעמים רבות שם צופן לתערוכה שנעשית כשמוזיאון מעונין בתרומה או השאלה ספציפית מאספן ובתמורה מעלה את ערכן של שורת יצירות אחרות על ידי הצגתן . גם תערוכות מאוספים ידועים, כמו מבחר עבודות מאוסף מוגרבי WANTED  שהוצג במוזיאון  ב 2013, היו כבר אכזבות לא מעטות. הפעם העבודות  של אספן אנונימי מציעות זווית התבוננות מענינת, אנינה על  האמנות המערבית במאה הקודמת, בעיקר  במחציתה השניה. אמנם אין עבודות של מי שהתקבעו בתודעה כאמנים המובילים (פיקסו, ברנקוזי בויס או ראושנברג) אך יש שורת עבודות יפה  המשרטטת מהלך מחשבה על הפשטה.
חלק מהאמנים במיוחד האיטלקים אינם מוצגים בארץ תדיר – העבודות של פיירו מנזוני ולוצ‘יו פונטנה מוצגות בסמוך לעבודה של איב קליין

Piero Manzoni
1933–1963, Italy
Achrome, ca. 1959
Squared, wrinkled canvas
and kaolin, 100×75

. שלושת האמנים הם מעמודי התווך של האמנות המושגית באירופה שלשנות ה  50 וה 60. ההתנסות  שלהם במונוכרום , בחומריות של ציור ובהנחכתו כאוביקט מענינת . עבודות אלו נמצאות בדיאלוג עם עבודות מאוחרות יותר של פרנק סטלה האמריקאי מסוף שנות ה 60 . סטלה יצר באופן גאומטרי ומינמליסטי דימוי של ריבועים המזכירים את העבודות הטעונות – המיסטיות של יוזף אלברס, שלימד בבאוהאוס (שאינו באוסף) והיגר לארהב בעקבות עליית הנאצים .

Martin Kippenberger
Kellner Des… (Waiter Of. . .), 1991
Oil on canvas mounted on panel
with wall lights
200×240.5×19

עבודה בולטת של אמן איטלקי נוסף היא, Tutto הכול, 1990   של אליגיירו בואטי. עבודת הרקמה הענקית (רוחבה מעל ארבעה מטרים ) מכילה דימויים רבים ,ממש כפי שמכריזה הכותרת: אותיות, מספרים, דמויות נשיות או גבריות, בעלי חיים, כלי נגינה, צמחים, פרחים ועוד יוצרים ראשון ראשוני של עבודה מופשטת שמזכירה את פולוק.
עבודות של מרטין קיפנברגר , שמוצג רק לעיתים נדירות בארץ מצוינות ,במיוחד Kellner Des… מ  1991 ובה מנורות רחוב אמיתיות . פיליפ גאסטון  ויה סלמינס, ו ג’וזף קורנל הם מהמאמנים האמריקאים המצוינים שגם הם אינם מוצגים כאן תדיר שהתערוכה יוצרת הזדמנות להתוודע לעבודתם . מכונת תפירה ,עבודה של קלאס אולדנברג  מ 1961 מאירה דמיון לציור של פסח סלובובסקי.
ההצבה של התערוכה יוצרת רגעים יפיפ. באולם שבמרכזו במה יצרה לנדאו שיח בין הפיסול לציור התלוי סביבו:  פסל קטן,  ולחלוטין לא אופייני, של   קארל אנדרה  מול העבודות של סטלה , פסל קטן של קלדר מול רישום של ברוס נאומן יוצרים התכתבויות קטנות , קריצות עין בין עבודות.
כמו קדימון לתערוכת היחיד הגדולה שלה העבודות של לואיז  בורז’ואה, במיוחד העמוד האינסופי של מה שנדמה ככריות מינטוריות רכות  2002 בולטות באיכותן,גם בהקבץ המשובח שסביבן.   בורז’ואה, שמונה שנים לפני מותה בגיל 99,  יצרה תשובה סרקסטית לעמוד האיקוני  של ברנקוזי מ 1937, למודרניזם המצואיסטי  ששלט בכיפה בצעירותה.

אוצרת סוזן לנדאו. מוזיאון תל-אביב לאמנות 

 www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

החלה ההרשמה לקבוצת סיורי האמנות הקבועה  2017-18 לפרטים כיתבו ל

“מחוט ועד פסל”, תערוכה קבוצתית בגלריה גבעון, חורגת מהקונבנציה  של תערוכות קיץ למרות שהיא שומרת על הפורמט המוכר: תערוכה קבוצתית של אמני הגלריה הנפתחת בראשית הקיץ ומסתיימת בחגים. מדובר בתערוכה שהיא בבחינת  הצעה להמשך פיתוח, לשיכלול של המבט על היסטוריית האמנות הישראלית. היא מתאפשרת משום שהגלריה הציגה במהלך השנים האחרונות מספר תערוכות מעולות שעבודות מהן מוצגות כאן וברשותה מחסן עבודות מרתק.

פנחס כהן גן – טריפטיך – “יצירה, נפש, מלחמה” – 51/92 ס”מ
5.2.1991

מהמחסן נמשה  הטריפטיך “יצירה, נפש, מלחמה” עבודה מעולה של  פנחס כהן גן מ 1991, שנעשתה בזמן מלחמת המפרץ. כהן- גן הניח כלי עבודה, מפסלת, פטיש וכף טיח (שפכטל) על בד, הפקיע אותם משימוש, והטמיר אותם לכדי אוביקטיים אמנותים. לפטיש ולמפסלת  הצמיד את ראש הכל-  אדם האופיני לו. אפשר לדבר על העבודה בהקשר של   ready made  ושל הפופ נוסח ראשונברג שהשפיע (ולא פעם שימש מקור לחיקוי) בארץ אך מהותה בעמדה ההומניטרית של כהן- גן המבליחה גם בעבודותיו הקונמפטואליות ביותר. המפסלת והפטיש הופכים אחד עם הראשים המוצמדים, כקדושים צלובים, עקודים-מחוברים למכשיר העינויים בו נענשו על אמונותם. בכף הטיח מתגלה צללית כמעט אנושית. על הרקע השחור כמצבה, או קטיפה שנועדה להבליט תכשיט, כהן גן כתב בכתב חיוור  “יצירה, נפש, מלחמה” והמילים הן כשיר קצרצר על מעגל הגעש והמוות שנקרא חיים.

מריק לכנר – ריקמה 52/72 ס”מ

עבודות הריקמה של מריק לכנר שוקקות במפלצות כאב וגעגוע . המדיה בו הן עשויות היא בבחינת ויכוח עם הגמוניות העבר שדנו ריקמה ועבודות גובלן למינהן לגלות מהזרם המרכזי למחוזות הטעם הרע והנחות. לכנר בוחן בהם התנהגות של קו וכתם שממשכים את העולם הדשן והזר שמאכלס את ציוריו כבר שנים. העבודות המתיחסות ומשתמשות בחומריות של טקסטיל מקבלות הקשר מעניין כשהן ליד עבודות של של אפרת נתן שצמחה בלב קונצזוס הטעם הישראלי. טריפטיכון של שלוש גופייות “סבא”קרועות -מתפוררות של נתן, גופיות שדובר רבות על היותן מייצגות את הגבריות הישראלית, הקיבוצניקית, של שרירים ועבודה, נפגשות עם הרקמות של לכנר, המהגר הנצחי, הלא מתערה, ברגישויות של פרימה ופגיעות.

אפרת נתן – טריפטיכון – 2007 – 110/73 ס”מ כל אחד – עותק 1/5
– תצלומי שחור לבן

שני ראשים מנייר אלומניום המונחים על שרפרף ניראים כמו התפתחות מענינת של עבודות קודמות של אורי קצנשטיין אך מסתבר שהן של  גבי קלזמר. הדימיון הרב בין עבודה של קלזמר לעבודה של קצנשטיין, ממנו היה כל כך שונה בעבר, היא נקודה למחשבה.

. גבי קלזמר – ראשים – נייר אלומניום

עוד בולטות בתערוכה העבודות של מאיה אטון ובמיוחד מיצב חדר אמבטיה, והכרובית היצוקה החמודה- מטרידה של גבי קריכלי. העבודות של ארז ישראלי אינן במיטבן בהקשר הקבוצתי הזה למעט כי שני תופי המרים עם סכיני הגילוח, הפותחים את התערוכה. לסיום, כקרשנדו דרמטי העמידה גבעון זה ליד זה עבודות של שני פטריארכים של האמנות הישראלית: גרשוני עם פסלים אקספרסיבים שיצר בערוב ימיו (וכאן ניראים טוב בהרבה מאשר בתערוכה הרטרוספקטיבית שהיתה לו במוזיאון תל – אביב) ומיכה אולמן בעבודה משנה שעברה שהוצגה בתערוכתו המצוינת ” כלים שלובים” (ראו ביקורת על התערוכה http://old.smadarsheffi.com/?p=6483)

אוצרת : נעמי גבעון
גבעון גלריה לאמנות עד  18.9.2017

לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות

 www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

החלה ההרשמה לקבוצת סיורי האמנות הקבועה  2017-18 לפרטים כיתבו ל