תמר הירשל – בין גלים וגבולות

אוצר: אריה ברקוביץ

פתיחה יום חמישי, 2.8.2018 שעה 20:00

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

האמנית הישראלית -אמריקנית וניצולת השואה, תמר הירשל , שמאחוריה סיפור חיים מרתק, מציגה בארץ תערוכת יחיד חדשה “בין גלים וגבולות” – בנושא פליטים, המלווה אותה מאז ילדותה ולאורך כל חייה, ובה מקבץ עבודות המעביר מסרים חברתיים, פוליטיים ופילוסופיים. המפות המטופלות בתערוכה לצד ציורי הספינות הטבועות והפליטים חסרי האונים, מייצרים מתח ואי נוחות, לצד תנועה, פירוק והרכבה, קרע וחיבור, שלא פעם מתחברים על ידי תפרים הממחישים את הכאב והקושי שבאיחוד ואת החיים במסגרת של גבולות מסומנים; הירשל בונה עולם  מורכב ועשיר בדימויים, תוך שילוב יכולת טכנית ציורית וחומרית, המעבירים ביחד מסר רלוונטי מתמיד כשפליטים מתדפקים על שערי הכניסה למדינות מקלט ומעמידים את העולם החופשי בדילמה של מרחב מחיה עם גבולות פתוחים או סגורים, לאומיות ולאומנות, אנושיות או אטימות. השאלה חוזרת לפתחו של העולם: היכן עובר הגבול תרתי משמע? ותמר בעבודותיה נוגעת בשאלה ופותחת נושא לדיון

גבולות הם גורם גיאוגרפי שהאדם שתל במרחב הטבעי בו הוא חי ופועל. תופעה זו, היא אחת הבולטות בנוף שיצר האדם על פני כדור הארץ והשפעתה היא מרחיקת לכת על אורח החיים על תרבויות ויחסים בינלאומיים. המפה, שמסמנת את הגבולות, מתפקדת כחלק ממערך השליטה של בני האדם על סביבתו באצטלה של דיוק מדעי ותאור נכון של העולם, אבל בפועל המפה היא כמו ציור שבו רואים באופן סובייקטיבי את העולם כשגם הציור וגם המפה בעצם מהווים רק ייצוג של מציאות, פרשנות ולא המציאות עצמה. המפה מכילה את מה שקיים באמונתנו, מה שנראה לנו כחשוב ומה שאנחנו רוצים ושואפים אליו.

בשנים האחרונות בולטת באמנות הישראלית והבינלאומית מגמה של התייחסות לגבולות, לאומיות הגירה וזהות. דיון ותערוכה מקיפה בנושא המפה מתקיים בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל, ומציב את רעיון המפה על המפה האמנותית והאידיאולוגית. תמר הירשל שמציגה במקביל תערוכה ובה מפות מטופלות וציורי ספינות מהגרים אך לא מסתפקת בייצוג הגבולות ולא מצטמצמת בעיסוק הפיזי של המפה, אלא ברעיון החברתי והפילוסופי שלה ברבדים שונים והשפעות ומשמעויות.

במקבץ העבודות המוצגות ניתן לראות כי לתמר פרשנות משלה למפה ולגבולות מסומנים. היא עושה שימוש במפות מוכרות, רבות מהן של ארץ ישראל, לשם העברת מסרים חברתיים ופוליטיים. היא רושמת, צובעת, מדביקה ומציירת על המפות כשכוחן התודעתי נוכח גם כשהדימויים חזקים וברורים. תמר משתמשת בכלים ויזואליים ודימויים ליצירת סמלים שנוכחותם על מצע המפות מעניק משמעות לייצוגם במציאות. המפות המטופלות בתערוכה לצד ציורי הספינות הטבועות והפליטים הזקוקים לעזרה, מייצרים מתח ואי נוחות, לצד תנועה, פירוק והרכבה, קרע וחיבור, ולא פעם החלקים מתחברים על ידי תפרים של מנתח הממחישים את הכאב והקושי שבאיחוד ואת החיים במסגרת מוגדרת שמיוצגת על ידי גבולות מסומנים.

בכוחה היצירתי, הירשל  בונה עולם  מורכב ועשיר בדימויים תוך שילוב יכולת טכנית ציורית וחומרית שיחד מעבירים מסר רלוונטי במיוחד בתקופה זו כשפליטים מתדפקים על שערי הכניסה למדינות מקלט ומעמידים את העולם החופשי בדילמה של מרחב מחיה עם גבולות פתוחים או סגורים, לאומיות ולאומנות, אנושיות או אטימות. השאלה חוזרת לפתחו של העולם: היכן עובר הגבול תרתי משמע? ותמר בעבודותיה נוגעת בשאלה ופותחת נושא לדיון.  (אריה ברקוביץ‘, אוצר התערוכה)

טקסט האמנית

נושא הגבולות, הנדודים ומלחמת הקיום מלווים אותי כצל לאורך כל חיי. הציור עבורי הוא כעין מסננת שמרחיקה אותי מזיכרונות הסבל בילדות ומקנה לי זווית ראיה נוספת וחדשה. נולדתי בזגרב, קרואטיה, ישר לתוך השואה. אבי נספה במחנה הריכוז יאסנובץ שנוהל בידי הקרואטים. אמי ניסתה להבריח את אחותי ואותי לשוויץ. היא אספה כל מה שהיה לה ושיחדה אנשים שיעזרו לנו לעבור את הגבול. עלינו על רפסודה על נהר הדנובה וכאשר הגענו להונגריה, הסגירו אותנו לשלטונות ונלקחנו למחנה איסוף ומיון. מרבית האנשים נשלחו לאושוויץ וניספו שם ואילו אנו ניצלנו בנס ונפלטנו החוצה. נדדנו ברגל בחזרה לזגרב. ישנו במקומות מסתור ואפילו באורוות. היינו מחוסרי כל ורעבנו. לא אחת מצאנו עצמנו אוכלים מאשפתות ומקבצים נדבות. ב-1948 הגענו ארצה והשתכנו במחנה עולים עתלית באוהל.

בתהליך יצירת העבודות העכשוויות אני מגשרת בין העבר, ההווה לבין העתיד. אני מביעה מורת רוח מההתעלמות של האנושות ממצוקת חייהם של פליטים רבים, המבקשים לשרוד ולברוח מהגורל האכזר שפקד אותם. עבודותי מהוות כעין גשר בין vזיכרון האישי שלי מהחוויות הקשות שעברתי בימי השואה והמלחמה לבין המציאות בה נתונים אלפי פליטים למודי סבל השואפים להנצל ומבקשים לשרוד, התלאות האינסופיות שהם נאלצים לעבור, המכשולים והסכנות המרחפות מעל ראשם ומאיימות על חייהם, גורל שאורב למאות אלפי אנשים, שבלית ברירה נאלצים לעזוב מקום הולדתם, לחצות ים אכזר בתנאים עלובים ושזורי סכנה, רק כדי להגיע לחוף מבטחים הרחק מביתם וסביבתם העוינת, אלא שמקום זה, לא בהכרח ולא ברצון קולט אותם. עבודותי מציגות מראות של סירות ורפסודות, מלאות בבני אדם, שלעתים נטרפות בים סוער ופולטות באכזריות את נוסעיהם. מראות הטורדים את מנוחתי. ההתעלמות של האנושות מהקורה בעולמנו גורמת לי תחושת אכזבה גדולה. מפת הזוועות מראה מה שקרה בארץ הולדתי קרואטיה כשהעולם התעלם מרדיפות והשמדה. השימוש שלי במיפוי ובמערכת סמלים הוא להדגשת האפשרויות לשינוי. אני משתמשת במפת ישראל אותה אני חותכת ותופרת ומראה אפשרות של הזזת גבולות ומציאת פתרונות. באמצעות אמנותי אני מנסה להעביר לצופה רגשות ותקווה לשינוי. אני מביעה הזדהות עם גורלם של הפליטים ומביעה מעין תחינה וזעקה לעולם לפתוח עין בוחנת ולהושיט להם יד לעזרה.

תמר הירשל, ילידת זגרב, קרואטיה, היא ישראלית היוצרת בניו יורק. בעלת תואר שני מטעם לסלי קולג’ (קיימברידג’, מסצ’וסטס) ובוגרת המדרשה לאמנות, בית הספר לאמנות קלישר, ובצלאל, התמחתה בתוכנית קיץ של קופר יוניון ושל SVA, ניו יורק, ויוצרת מזה כשני עשורים בארץ ובחו”ל. מאחוריה מספר מכובד של תערוכות יחיד, כשהבולטות שבהן הוצגו במוזיאון רמת גן (2014), מוזיאון קווינס בניו-יורק (2010), סקופ – יריד בינלאומי לאמנות, בזל, שוויץ (2008), מוזיאון מייזל, דנבר-קולורדו, מוזיאון קווינס לאמנות,  Hebrew Union College – JIR Museum ניו- יורק, גלריה קרסדייל, ברונקס, Philadelphia Art Alliance פילדלפיה, גלריות ומוזיאונים בקרואטיה, עיצוב הפוסטר הרשמי של פסטיבל הקולנוע ה-38 בשנת 2000, וכן השתתפה כ- 20 תערוכות קבוצתיות, פרויקטים וביאנלות ברחבי העולם. עבודותיה כלולות באוספים נבחרים כמו המרכז הנשיאותי וויליאם ג’. קלינטון, ליטל רוק-ארקנסו, אוסף מוזיאון קווינס לאמנות, אוסף מוזיאון תל אביב, ארכיון MoMA P.S. 1  9/11 Memorial Museum ועוד. הפילמוגרפיה שלה כוללת את סרטו התיעודי של דורון פולק, “דירקטור” – “סדרת האמנים: תמר הירשל” (2014),”אמנות תמר הירשל”, למוזיאון קווינס, וסרטיו של יעקב סדלר: “הדרך”, ו”תמר הירשל: גשרים של זיכרון”, המסופרים בקולו של מרטין שין.

(מודעה)